דף הבית

מי אני

מיכאל רייך משורר וסופר 

מיכאל רייך נולד בקיבוץ עין חרוד, שם גדל וסיים לימודיו התיכוניים, שירת בצה"ל, ולאחר מכן שב לקיבוצו ועסק בחקלאות. מיום שחרורו מן הצבא, ובמשך למעלה מארבעים שנה, כתב מיכאל שירים וסיפורים וכל החומר המגוון הזה נשמר במגירתו.
משנשא לו אישה בת עיר, נפרד מקיבוצו, הלך ללמוד באוניברסיטה וסיים לימודיו בתואר אגרונום. במקביל למד וזכה בתעודת הוראה מוכרת לתיכון במגמת חקלאות וביולוגיה. מיכאל עבד שנים אחדות כסגן מנהל מחלקת מחקר ופיתוח בחברה למזון.
לאחר מכן השתלב בעבודה במוסד בנקאי גדול, למשך קרוב ל 30 שנה, במהלכן השתתף בסדנאות לכתיבה יוצרת.
מיכאל רייך החל לכתוב מגיל צעיר מאד. השתתף בתחרות ארצית לשירה (במסגרת עיתון "דבר") ובשנת 1960, זכה בה במקום הראשון.
בשנת 2008 ראה אור ספר שיריו הראשון  אהבה זקופת קָמה – שירים ועוד.
עד שנת 2020 ראו אור חמישה ספרי שירה שכתב ושלושה ספרי סיפורת. כן הפיק תקליטור מוסיקלי ובו כלל שמונה משיריו.  

כיום מתגורר מיכאל בהרצליה. נשוי, אב לשניים וסב לשלושה נכדים.
על פי עדותו, מאז שעמד על דעתו, הוא כותב. "זהו צורך מולד" – הוא מסביר, אגב סיום טקסט לשיר חדש.
על שולחן עבודתו מצויים כתבי יד רבים הנמצאים בתהליך כתיבה.
שירתו עוסקת במגוון גדול מאד של נושאים, משירת היחיד על כאבו וסבלו, עבור לשירי אהבה, שירי הגות, שירי טבע ועד לשירים העוסקים במתרחש בעם ובמדינה ועוד.
גם סגנון כתיבתו מגוון למדי.
שירתו לירית ומתאפיינת בלשון עשירה, פיגורטיבית ורעננה, תוך נתינת ביטוי לאהבת המולדת שבקרבו ולסביבה בה גדל, וכן לתחושת הקשר האמיץ שהוא חש כלפי מקורותיו המקראיים.
יש בשירתו לא מעט עצב, רכות וגעגועים וכמיהה למציאות טובה יותר.
עם זאת, מיכאל לא חוסך שבטו כששירו עוסק בנושא טעון ביקורת. כדרכו, עושה זאת בעדינות תוך שהוא מגלה לעיתים טפח, ומכסה טפחיים. לפעמים עוטף הכותב את שיריו בנימה פסימית-פילוסופית, בעצמה אך ביושר.


מיכאל רייך הינו חבר באגודת הסופרים העבריים ובאיגוד הכללי של הסופרים בישראל.  שיריו התפרסמו מעת לעת בכתבי עת שונים כגון "מאזניים", "גג", "ביטאון שירה", "סלונט", "עיתון 77" ועוד, והוא זכה להערכת המבקרים ולחיבת הקוראים.

לספרי השירה והסיפורת של מיכאל רייך

מַה לִי כִּי אָלִין

מַה לִי כִּי אָלִין?
כָּל עוֹד -
לֶחֶם אִכָּרִים מוּנָח עַל שֻׁלְחָנִי
וְצִפָּרֵי הַשִּׁיר בָּאוֹת-קְרֵבוֹת וְנִכְתָּבוֹת בִּמְעוֹנִי,
כָּל עוֹד נִתֶּנֶת לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת לִטְעֹם שַׁלְוָה
וּלְהַאֲזִין לְרַחַשׁ הֶעָלִים טֶרֶם יוֹם כָּבָה,
כָּל עוֹד -
נְכָדַי קוֹרְאִים לִי לְהָשִׁיב לִשְׁאֵלוֹת אַהֲבָתָם
חִדּוֹת וְהַפְתָעוֹת טוֹבוֹת יִרְאוּנוּ וְיַחַד נְגַלֶּה סוֹדָם, 
כָּל עוֹד תְּכוֹלֵי רָקִיעַ מְחַיְּכִים אֵלֵי יוֹמִי הָאָץ
כָּל עוֹד אֶדַּע לְהִשָּׁמֵר, לֹא לְעוֹרֵר הָאַהֲבָה  
עַד שֶׁתֶּחְפַּץ
כָּל עוֹד כָּל אֵלֶה מִתְקַיְּמִים –
טָבוּל יוֹמִי בְּרֵיחַ הַיַּסְמִין
וּמַה לִי כִּי אָלִין?

השיר מתוך הספר "ייני ותירושי", הוצאת "ספרי עיתון 77", העורך: עודד פלד, 2020

 

מיכאל רייך - משורר באור
מתוך האתר של נילי דגן

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

השירה פגשה אותי לראשונה, כמו אצל כולם בבית הספר, ואם השאלה היא באלו נסיבות כתבתי את שירי הראשון, הרי היה זה בתקופת "ההמתנה" בת שבועיים, לפני מלחמת יוני 67 (בדיעבד: "מלחמת ששת הימים") על כמה דפי מכתבים ובאמצעות עפרון קטן, כתבתי את שירי הראשון שתיאר את המצב הביטחוני המחמיר ואת תחושותיי האישיות בהקשר זה. השיר אבד לי, לצערי אך עד היום אני זוכר כי הזכרתי בו את הנשיא המצרי המתרברב והגדרתיו כ"גמל המדבר", שכן גם שמו הפרטי התאים לי בשיר. זו הייתה בשבילי מעין תרפיה רוחנית כי המתח שנבע מסכנת המלחמה המיידית, היה רב. לאחר המלחמה, שבתי לקיבוץ והמשכתי לכתוב למגירה עוד שנים רבות. התחלתי גם לקרוא שירי משוררים ישראליים בני זמננו דוגמת: נתן אלתרמן, נתן זך, יהודה עמיחי, דוד אבידן, חיים גורי ואחרים. התלהבתי. באותם ימים לא היה לי שמץ מושג שאהפוך ברבות הימים למשורר.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

אני חושב שלשירה יש ערך רב , וכפועל יוצא מכך, יש לה גם תפקיד מעצם היותה כלי ביטוי נעלה מבחינה אנושית, תרבותית, אמנותית. היא יכולה בנסיבות מסוימות להוביל (רעיונית) כ"עמוד-אש" לפני המחנה, כפי שאלתרמן כתב ב"טור השבועי". שירה ככלל יכולה להוות לעיתים "כתובת על הקיר", בבחינת קול קורא לגלות אמץ רוח ועוז לתמורה בטרם פורענות. על פי ניסיוני, מרבית השירים בהם אנו פוגשים, אינם "לאומיים" או "לוחמניים" אלא שירים ליריים המתארים מצבים נפשיים של הדוברים בשיר. כמו קודמיהם גם לאלה תפקיד. מעצם טבעם הם מחנכים להומאניות, הכרת היופי, הגברת יכולת מיקוד ברעיונות מופשטים, העשרת השפה והנחלתה.

משורר שאיתו היית רוצה לשבת ולשוחח

הייתי שמח לשבת ולשוחח עם משוררים רבים, כמו דליה רביקוביץ, יהודה עמיחי, דוד אבידן שאינם עמנו, ויבדל"א חיים גורי, רוני סומק ועוד. אבל המשורר הגדול ביותר שאני מכיר די טוב את יצירותיו ואשר עמו הייתי רוצה לשוחח, הוא משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק. הייתי רוצה לשוחח עמו מספר שיחות כי אחת לא תספיק. הייתי שואלו מה דחף אותו לכתיבה, או מהיכן בקיאותו הגרנדיוזית בשפה העברית, האמצעים האומנותיים בהם השתמש, ועל השקפותיו הלאומיות . היינו בוודאי משוחחים על אופן ראייתו את השירה המודרנית היום, ועל לימודי הספרות בבתי הספר. ביאליק תמיד מסקרן אותי והייתי מאד רוצה ללמוד מהיכן באמת נחל את שירו.

היכן אתה כותב?

כתיבתי מתבצעת בעיקרה, ליד שולחן עבודתי. כיום, בעידן הסוּפֶּר מודרני, אני נעזר במחשב לצורך הקלדת השיר, אפילו כטיוטה ראשונית. רק לעיתים רחוקות, אני מעלה שיריי על הנייר. אני כותב על הנייר בעיקר כשהמחשב רחוק ממני. לעיתים אני כותב סקיצות לשירים אפילו במכוניתי, כשעלי להמתין במכונית זמן ממושך, ופתאום צץ לו מאי-שם איזשהו רעיון מעניין.

אני מכין סקיצות שהן בסיס לשירים החדשים. בשלב מאוחר יותר הופכן לשירים מוגמרים ומלוטשים. יש ותהליך הליטוש אורך זמן רב, ויש ששיר מוצא את סיום דרכו בסל הניירות. אני די מאוכזב כשזה קורה, ומנסה לפצות את עצמי בכתיבת יצירה חדשה (שיר או סיפור) או בקריאת שירים חדשים של משוררים טובים בני זמננו, או בקריאת רומן חדש ומעניין.

מדוע בחרת את השיר הזה?

השיר שבחרתי מדף שיריי (מדור "סופ"ש שירה" באתר של נילי דגן), הוא: "בהיסח הדעת" שפורסם בספר שיריי הראשון "אהבה זקופת קמה- שירים ועוד" (קורות 2008). השיר נכתב בשנת 2006 ופורסם גם בכתב העת המקוון "עיין ערך שירה" גליון 18 במאי 2008. בחרתי בו משום רעיון הנושא בשיר שהעסיק אותי בעת כתיבת השיר, ובעצם מעסיק אותי כאיש לא דתי, עד עצם היום הזה: הקשר בין האדם לאלוהיו. שיר התבוננות פנימית, חיבוטי נפש בשאלות הנותרות ללא תשובות. סיבה נוספת לבחירתי היא חיבתי היתרה לספר ביכוריי שכותרתו צוינה לעיל, שהצלחתו נתנה לי רוח גבית להמשך כתיבתי ולכתיבת שני ספרי שירה נוספים: "בקצה השמש המתהווה – שירים ועוד" ו- "גבה גלים עד רוגש". כיום אני עומד בפני הוצאה לאור של ספר סיפורים ראשון.

ניתן ליצור קשר עם מיכאל רייך דרך דף הפייסבוק שלו כאן

עיצוב אתר והזנת תוכן: שרית שץ
054-3059650