פרטים

קטגוריה: מיכאל רייך - ספרי שירה וסיפורת

פורסם בשבת, 30 ינואר 2021 09:43

כניסות: 685

הוצאת "ספרא" 2019. עורך" ד"ר חיים נגיד

 ד"ר חיים נגיד על הספר "מגן שאול" 

צמד המילים "מגן שאול" אינו שגור  למדי בעברית המדוברת, אף כי אינו זר לה. אחרי הכול זהו שמו של מושב הממוקם למרגלות הגלבוע, והוא לקוח מקינת דוד על שאול המופיעה בספר שמואל:
"הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן." 
אחרי מגן שאול תר בהר הגלבוע הארכיאולוג יהושע פוליטי, חבר ותיק באחד הקיבוצים בעמק יזרעאל.
אין ספק: היה מגן כזה, וגם המקום שבו הוא טמון ידוע לכל הקורא בספר שמואל. גילויו יהיה תגלית שאין דומה לה בחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל, ועדות ניצחת לקשרי העם עם מולדתו. האם יגשים הארכיאולוג פוליטי את משימת חייו, ואם לא - האם ילמד להשלים עם כישלונו? 
"מגן שאול" הוא אחד משבעת הסיפורים המרתקים של מיכאל רייך, שקובצו בספר זה, ורובם מתרחשים ביישובים בעמק יזרעאל, לא עוד מקומם של החלוצים הנערצים, מייבשי הביצות וחולי הקדחת, אלא אנשים של יום יום, שרובם נולדו כאן והם מתמודדים בנחישות, בעידון ובשֹוּם שֵׂכֵל עם ימות החולין וההוויה הלא הֵרואית של חייהם.
מיכאל רייך, יליד עמק יזרעאל, חוזר בספר זה אל נופי ילדותו שהשתנו עם השנים, ומאכלס את הסיפורת העברית העכשווית בדמויות ובנופים שאינם שכיחים בה.

קטע סיפור "המיית הלב" מתוך הספר

השנים החולפות, מודעותה למראה החיצוני, אך בעיקר צורך נפשי פנימי הטבוע בכל אשה, גרמו לה ברגע מסוים לחשוב אודות עצמה מחשבות מעשיות. דומה שדאגתה לעתידה בקיבוץ ובדידותה, שימשו אף הם זרז להתעוררותה.  לראשונה חשה פתאום תשוקה עזה לילד משֶלה. שהרי גם לה מגיע קורטוב של אושר במקום המתיימר, המתעלם הזה. השעון הביולוגי מתקתק לכלל בני האדם ותהיה זו טעות להתעלם מכך.

"אני רוצה גבר צעיר" – הרחיקה לכת בדמיונותיה - "שישחק אתי באבא ואמא. או בשוטר רע שתופש אותי 'על חם' גונבת חלות דבש ממכוורת הקיבוץ ועושֶה לה כעונש, כל מיני דברים מלוכלכים אבל מענגים". בעודה מפקפקת ביכולתה למצוא גבר מתאים שכזה אשר יממש את הפנטסיה המשונה שלה, שקעה בהרהורים שמעולם עד כה, לא עלו בדעתה. "אולי הסבל שלי ישמש לי סוף סוף 'מקפצה' אל האושר המיוחל". כך אירע כי הערצתה את אמיר הצעיר ממנה בשנים אחדות, צרכיה הגופניים כאשה וכמיהתה לילד משלה, חברו יחד והורו לה לעשות מעשה.כאשה שאורחותיה מוזרים, החלה אורבת לאמיר, מנסה להתחקות אחר תוכניות העבודה שלו. בשגרת חייו בשנים האחרונות עבד מחצית השבוע בנגריית הקבוץ ומחציתו בענף גידולי שדה. משגלתה שהוא "מגויס" לקטיף ההדרים ככוח עזר לצוות הפרדס, גמרה אומר להתנדב אף היא לעזרת הענף ששיווע לידיים עובדות. שמא יצטלבו דרכיהם... בקשתה נתקבלה בשמחה על ידי מרכז המשק.

מדי בקר, בעונת קטיף האשכוליות היתה מתייצבת ליד רחבת חדר האוכל, שם התקבצה קבוצת הקוטפים. משאית קטנה היתה נוטלת את החברים לפרדסי הקיבוץ.באחד הימים, בעת סיום עבודת הקטיף, תרה לילית לאסוף פטריות שהיו מצויות שם לרוב. מילדותה אהבה לבשל פטריות מאכל בביתה. היא חלפה בין העצים, סל קטן בידה ומצאה עד מהרה כמה פטריות מאכל גדולות. ואז הבחינה בו. אמיר עמד בסמוך אליה, ענף עץ אשכולית גדול מסתיר את פלג גופו העליון. מבלי שיבחין בה, הטיל את מימיו. מלאת סקרנות הביטה בו ואז התחייכה אל נפשה. היא התאפקה שלא לפרוץ בצחוק כדי שלא להביכו והסתלקה משם בצעדים קלים. משום מה ראתה לילית באירוע זה יותר מסתמי.

לאחר האסיפה הכללית בה דווח לראשונה על ידי המזכיר כי בדעת המזכירות להחליף את כל צנרת המים בקיבוץ בעלות גדולה למדי ובסיוע הלוואת אחד הבנקים הגדולים, פסעה לילית לביתה ועל פניה הבעה של שביעות רצון גדולה. היא, שסבלה כל כך ממכת היתושים הודתה להם עתה בלבה כי היתה משוכנעת שרק נוכחותם הטורדנית, היא שדחפה להחלטה החשובה בדבר החלפת הצנרת. בקיץ הבא יהיה טוב. מה הופתעו אמיר ומרגלית אשתו כשפנתה אליהם לילית באחד הימים והציעה להיות להם לעזר בארגון מסיבת בר המצווה של בנם גל. השניים קבלו את הצעתה בשמחה, אף שִבְּחוּהָ על רצונה הטוב.

שלושה ימים טרם האירוע, הודיעה לילית למרגלית כי תאפה בעבורם בו ביום עוגיות לכבוד אירוע בר מצוה של בנם ואף תעזור בסידור השולחנות והכיסאות בעבור המוזמנים בבית התרבות, שם תיערך המסיבה. לפנות ערב, בהיות לילית טרודה בהכנת הבצק המיועד, שמחה לפגוש באמיר שבא והתעניין לדעת "איך העניינים מתקדמים" כדבריו. עד מהרה הבחין שדבר מה עובר עליה. נרגשת כילדה כרכרה סביבו והאירה פניה לעומתו. לבסוף הצליחה להוציא מפיה רק משפט אחד, בטרם לטפה ראשה בתנועה עצבנית: "אמיריק, יש לי משהו מאד חשוב לומר לך. אנחנו צריכים לדבר." הוא זקף את גביניו בתימהון: "מה העניין, לילית?" "זה משהו מאד אישי. לא אדבר על כך עכשיו. תבטיח לי שתשמור את הפְּנייה שלי אליך, בסוד. מבטיח?" הוא נמלא סקרנות אך לא לחץ. "בסדר." - פלט ומיהר לביתו. יומיים לאחר מכן, בדרכה לביתה בתום  העבודה, כוונה לעבור בסמוך לו כבדרך אקראי, כשעשה דרכו לביתו ובידיו חבילה גדולה. היא הזכירה לו, לשם ביטחון. אמיר הנהן בראשו והבטיח שיבוא אליה לכמה דקות בערבו של אותו יום. לבה נמלא התרגשות ושמחה.היא היתה מתוחה מאד כשכבדה אותו בכוס קפה מהביל ובצלוחית נאה של עוגיות, לעת ערב. "מה אני יכול לעשות בשבילך, ליליקה? - שאל מלא סקרנות. "תראה, חשבתי על זה המון. אפשר לומר: לילות שלמים. אגש ישר לעניין. אתה מסתכל עלי ואינך רואה מול עיניך אשה יפה, נכון? אתה לא צריך לענות... אני יודעת זאת. עניין היופי קשור במזלו של האדם. אינני נכנסת לנושא הגנטיקה. מה לעשות? ככה זה. איש איש ומזלו. טוב, אני רווקה ודי בודדה בקיבוץ שלנו, אם לא שמת לב." אמיר הנהן בראשו בהבנה והביט בעיניה הפוזלות. היא הסירה משקפיה ונגבה אותם בעזרת מטלית צהובה קטנה ששלפה מכיס חולצתה. לרגע תהה מה הוא עושה כאן, בעצם והרהר במקומו של האדם הבודד בקיבוץ ובחיפושו הנואש אחר אושרו. כששלח מבטו אליה, חש לפתע אמפתיה כלפיה אך לא משיכה כלשהי.                   

"לצערנו, ה'יחד' הזה של הקבוץ, אינו בא לידי ביטוי בכל הנוגע למקומם של רווקים ותיקים ובודדים, בחברה שלנו. חיי השיתוף אינם פותרים את בעייתו של האדם הבודד, המחפש קרבה אישית, חום וידידות, שלא לדבר על אהבה" - חיווה אמיר דעתו בראש מורכן. לא קל היה לו לבטא את המילים שהיתה בהן אמת נוקבת, כואבת. היא הסכימה עמו. "אני אינני אשה יפה, אבל עודני אשה. ולאשה, אתה יודע, יש צרכים." את צמד המילים "יש צרכים" אמרה כמעט בלחישה. משסיימה את דבריה, עלה חשדו שכמו כמה נשים מן הקיבוץ, חפצה אף היא ליהנות מחסדיו. "זה לא סקס, אמיריק." - מיהרה להבהיר - "אני רוצה ילד."

"ילד אפשר לאמץ" - סינן מבין שיניו. היא נשתתקה באחת, קמה ממקומה ופסעה בחדרה הלוך ושוב. "איך אגיע לנקודה. ואם יסרב?" ואז החליטה להעיז ולגעת בו. כשנעמדה מאחורי גבו, עדיין היססה. האם היתה זו תשוקתה אליו או שמא החלטה אמיצה ונחושה לגעת בו ובכך לעשות דבר מה חשוב למען עצמה. בקצות אצבעותיה נגעה בכתפיו והוא לא זע ממקומו. מופתע הפנה ראשו קלות לימינו. עתה הגבירה מעט לחץ אצבעותיה על גופו כדי שיחוש היטב בנוכחותה הסמוכה אליו ועצמה את עיניה. אחר כך, בהססנות מה, טיפסה באצבעותיה אל עורפו. עתה לטפה את ערפו בכל כמות העדנה שיכלה לגייס כדי לעוררו. 

עיצוב אתר והזנת תוכן: שרית שץ
054-3059650 

• קודם
• הבא