פרטים

קטגוריה: מיכאל רייך - ספרי שירה וסיפורת

פורסם בשישי, 29 ינואר 2021 20:28

כניסות: 518

 הוצאת "עמדה" 2017, עורך: רן יגיל

שָׁרָשִׁים        

פָּסַעְנוּ בְּמַעֲלֵה הָהָר 
הַזֵּעָה נִגְּרָה מִגּוּפֵנוּ כַּמַּיִם
וְהָיָה הָהָר רָם, נִשָּׂא וְקוֹדֵר
וּמֵלִיט אֶת עֵין הָרָקִיעַ 
וּכְשֶׁהִגַּעְנוּ לַפִּסְגָּה, גִּלִּינוּ
כִּי סְדוּקָה צֶלַע הָהָר 
וְיָקְרוּ לָנוּ לְפֶתַע שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים וְהַשִּׂיחִים בַּדֶּרֶךְ
הָאוֹחֲזִים בְּקַרְקַע הָאָרֶץ הַקָּשָׁה הַזֹּאת
בְּכָל סֶלַע וָסֶלַע 
נִשְׁאָרִים וְאֵינָם מַרְפִּים
וְחַמְצַן נֶאֱמָנוּתָם אָנוּ נוֹשְׁמִים

 לשירים נוספים מתוך הספר "ספני השדות"

רן יגיל על "ספני השדות"

מליציות טובה עולה מתוך השירים של מיכאל רייך. יש לו פלירט תמידי עם השפה ועושרה הלקסיקוגרפי. שיריו מתאפיינים בשורשיות ישראלית ילידית של מי שגדל ובגר כאן בארץ. מתוכם עולֶה סובייקט הכָּמֵהַ לאהבה הומניסטית שבינו לבינה ובין אדם לחברו, כבוד למילה הכתובה והמושרת, אהבה לדמויות התנ"ך, ומגע בין אדם לטבע המעורר הרהורים קיומיים באשר למעשינו כאן בעולם הזה הגז והחולף בן רגע.
כאשר שיריו יורדים מן הספֶרה הכוללנית אל הספציפיקציה של הפרט ונוגעים בדמות חיה ונושמת, הם מקבלים משנה תוקף כמו בשיר היפה "תקציר חייו של מומי הזקן": כְּשֶׁמּוֹמִי הַזָּקֵן חוֹשֵׁב עַל בְּרִיחָה מִבֵּיתוֹ הַקָּשֶׁה/ הוּא יוֹנֵק מִקְטַרְתּוֹ וּפוֹלֵט בְּעָשָׁן מִסְתַּלְסֵל/ תֵּרוּצִים שֶׁל חֹסֶר בְּרֵרָה/ הֲלֹא חֲפִיסַת סִיגַרְיוֹת אַחַת קְטַנָּה הִיא הִיא הַמְּצִיאוּת,/ הַשִּׁעוּל הַצָּרוּד הוּא הַצְּמִיתוּת הַמַּצְמִיתָה/ הַסִּימָן הַמֻּבְהָק לְהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ בַּמָּקוֹם הַשָּׂנוּא עָלָיו...".
כמו בקולאז' הטקסטים הנודע של פטר הנדקֶה: "עולם הפנים של עולם החוץ של עולם הפנים" – רק נדמה כי ברור היכן אתה נגמר והיכן מתחיל העולם. ישנה הבטה החוצה מן החלון המובילה בסופו של דבר להתבוננות אינטרובֶרטית פנימה ולבירור נפשי וידויי עמוק על מצבו של האדם המבקש תמיד שוב לצאת מעצמו ומד' אמותיו אל המרחבים הגדולים.

שמעון רוזנברג  על הספר ספני השדות

 פורסם  בכתב העת "נתיבים", 2017

"מליציות טובה עולה מתוך השירים של מיכאל רייך. יש לו פלירט תמידי עם השפה ועושרה הלקסיקוגרפי", אומר רן יגיל, העורך והמו"ל של הוצאת "עמדה", שמצביע על העושר התרבותי ותפיסת העולם ההומניסטית של המשורר ויצירתו. בכך קלע כחוט השערה לתמה מרכזית של כתב העת "נתיבים", הדוגלת ב"שירה בוגרת...ללא גבולות ומשוכות של גיל, שירה בשלה, חכמה מתוחכמת ולא מתחכמת".

ראוי להוסיף שחוכמת שיריו של רייך מאפיינת מי שנושא על כתפיו ניסיון חיים עשיר ופרספקטיבה של המביט מהצד ומבפנים כאחד, כדי להתבונן בנעשה סביבו, תרתי משמע, כמו גם במתרחש במרחב המופשט יותר, הפוליטי והחברתי. וכך הוא מגיע לתובנות פילוסופיות הניכרות גם בשמו של השער האחרון בספר, "שירי הגות", כשהדברים נכונים גם לגבי שערים אחרים בספר. מתוך כך הוא מעלה גם מסקנות מעשיות וביקורת בדבר מצבנו. זוהי אם כן גם שירת מחאה, לפחות במובלע. ומאחר שתפיסתו את העולם בוגרת ומורכבת, ניכרת התובנה  שיש יותר מאמת אחת, שיש להטיל ספק אפילו במה שלמדנו מניסיוננו או מניסיונם של אחרים, ולכן הוא בוחר במודע להימנע, לעתים, מהבעת עמדה נחרצת. ניתן להדגים זאת למשל בשיר "באוטובוס", המתאר גבר אלמוני, בעל זקן (דתי? זקן?), המעז להביט באישה באופן שניתן לפרשו כגובל בהטרדה מינית, לכאורה. ואין כלל וודאות האם הביקורת של המשורר מופנית כלפיו, או שמא יש בו מידה של הבנה, או חמלה כלפיו (לכן מבטו מוגדר כ"בעילת אישיותה בנסיבות מכמירות", ולא מחמירות), ואולי אף יש בשיר  ביקורת מרומזת על הנטייה המוגזמת(?) לזהות כהטרדה מינית כל התנהגות בתחום ה"אפור", שאינה בבחינת חציית קוים ברורה, וכזו שנחשבה פעם לנורמטיבית.   

התבוננות של המשורר מיטיבה לזהות ביומיומי ובפשוט, לכאורה, את מורכבותו של העולם, והיא מטילה ספק במה שהמבט הראשון מגלה, כמי שמזהיר את עצמו ואותנו מלהיגרר למסקנות חפוזות. כך למשל בשיר "שיח נשים ברחוב":

מתורגמן קטן היושב בתוכי  דרך קבע
מטה אוזן למרי שיחתן
מתקשה להכיל הקשרים רגשיים
ומסרב לחתום על תרגומו המלומד
שהניחו על מפתני" 

מורכבות זו ניכרת במסר הפוליטי, לפיו אל לנו להיות בטוחים מה נכון ומה לא נכון, שלכל מטבע יש שני צדדים, ואין הצדק מצוי רק בכיסו של צד אחד.  כך, בשיר "משני עברי החומה" המתאר את האמונה היוקדת והקנאית של הישראלים והפלסטינים בצדקתם. וכן, שניתן ללמוד גם מילדים שאין אמת אחת, והיא משתנה בהתאם לגילו של האדם ולא בהכרח הבוגר הוא הצודק. בשיר "מקום בטוח" (שבו הוא למד מעפיפון שבידי ילדים מהו אושר -  "ראיתי אושר דואה בקצה חוט גבוה/נוגע בשחקים/צוהל"...) לאחר שהוא מטיל ספק בביטחונם באושרם (נוכח רדת החשיכה), הוא נפגע ממקל קטן הנופל "משום מקום" ושורט את פניו, ללמדו ארעיות מהי, וכמה היא חלשה מול אושרם הבוטח, הגם תמים, של הילדים.

בהבעת עמדותיו בסוגיות פילוסופיות ומוסריות ניכר גם שימוש ידעני במקורות התרבות המערבית כמו המקרא ואף הברית החדשה, לצורך השמעת ביקורת מרומזת, חברתית ופוליטית, על החברה בת זמננו. כך הוא הוא מצר על כוחו (הנצחי) של אי הצדק, והפיכת מעשי רצח לנורמה כלל עולמית בשיר "קין מודרני", שהוא "כמו מוטציה המהתלת ברודפים אחיו... ממית באין מפריע...תרמית רודף שלום...כל כך עמוק שקע האות רחב והתרווח, שהעולם ... הפך קרנות מזבח". או בשיר "כובעו של הצדק", באמצעות אזכור גיבורים מקראיים, שתחושת הצדק שפעפעה בהם הביאה אותם לנקוט במעשי נקם בלתי מידתיים, שיש בהם משום אי צדק (שמשון ובמיוחד הנביא אלישע), הוא מצביע על חמקמקותו והתמהמהותו של הצדק: "תמיד הצדק מפתיע/בקלישותו/בעיתוי הופעתו/ותוצאתו המאכזבת לעתים/ואף על פי כן...". ובמקום אחר, מתוך הכרה בערך התרבות של "פעם", התרבות שהיא נר לרגליו, הוא נוקב בביקורת חברתית כנגד הזוהמה בעיר המודרנית, הפגיעה האקולוגית ונטישת "תרבות חיים אחרת/תרבות של פיסיולוגיה ירוקה" הנרמזת כתרבות המערב ואולי גם כתקופת החלוציות והתום של ראשית המדינה (בשיר "היו ימים יפים יותר").  הספר מומלץ לאוהבי שירה.   

תקציר חייו של מומי הזקן - יו טיוב
מלים: מיכאל רייך , לחן ושירה: אמוץ ברונטמן, הפקה מוזיקלית: אילן ארד
אביחי קמחי קורא את השיר "בזלת" מתוך "ספני השדות" - יו טיוב

עיצוב אתר והזנת תוכן: שרית שץ
054-3059650

• קודם
• הבא