פרטים

קטגוריה: מיכאל רייך - ספרי שירה וסיפורת

פורסם ברביעי, 27 ינואר 2021 19:16

כניסות: 541

הוצאת "ספרי עיתון 77" 2015

 עמית ישראלי גלעד על "מחיר המילים הטובות"

בספר הפרוזה השני שלו "מחיר המילים הטובות" ממשיך מיכאל רייך לצייר קשת רחבה של דמויות ייחודיות, ולעסוק בשאלת מקומו של היחיד בחברה ויחסי הגומלין ביניהם.
הנובלה הנרחבת הפותחת את הספר "קניין רוחני", עוסקת בסיפורם המרתק של שני אחים תאומים שנמלטו מאימי השואה בגרמניה, גדלו באנגליה והגיעו לארץ ישראל. כאן התפלגו לראשונה דרכיהם. החיים הפרידו ביניהם, ולרגע נדמה שגם המילים הפרידו ביניהם. מסתבר לקורא כי אותן מילים מפרידות, הן בסופו של דבר אלה המרפאות, המקשרות. כך גם בסיפור המיסטי מעט "עץ המשאלות".
יש מחיר ויש תמורה למילים הטובות, וספרו זה של רייך מציג אפשרויות שונות לפירוש האמירה הלכאורה פשוטה. עניינו של הסיפור "אנטומיה של בדידות" הוא בשאלת מקומו של הפרט, המחפש את אושרו בעולם המודרני. למרות מצוקות גיבוריו, מותיר הסיפור את קוראיו בתחושה שלא "הכל הבל הבלים" ולמרות קשייו, קיימת באדם נהייה, שלא תמיד הוא מודע לה, אל היפה והנשגב.
כמו בספרו הקודם, גם הפעם מוקרנת האהבה לנוף הארצישראלי, זאת מתוך ההכרה בזכות האדם להשתלב בהרמוניית הטבע על נפלאותיה.

עץ המשאלות

קטע סיפור מתוך הספר

יותר משהוטרד מן השאלה מה תהיה דרכו בצבא, והאם יפנה לקצונה ולקריירה צבאית, כפי שעשה אביו לפניו, העסיקה את עמירם בעיית הזהות המינית של אחותו הבכורה, היפה והמוכשרת. עמירם העריץ ואהב אותה אהבת נפש והוא התקשה לעכל דבר היות אחותו היפה, אישה האוהבת את בנות מינה.

לאחר כמה ניסיונות לשוחח עמה ברגישות בנושא זה, ניסיונות שלא צלחו ואף עוררו בה רוגז, חלה לפתע תזוזה כלשהי בעמדתה של גלית. משנבקעו סדקים זעירים בקליפת סרבנותה, נתרצתה לו ולבסוף הביעה נכונות לפתוח צוהר לנפשה בנושא עדין זה. "זה יהיה קצר וללא הטפות מוסר" – הבטיח.

עמירם נסה בקול רפה אך במילים שנבחרו בקפידה לשכנעה שתיצור קשר בר קיימא עם בחורים נחמדים מן המשק. ("מדוע לא?")  למשל, עם עומר זהבי, הטכנאי השכיר העובד במפעל הפלסטיק בקבוץ, שהתעניין בה פעם. עתה נודע לו מפיו כי נפרד מזמן מחברתו ועכשיו הוא פנוי לקשר.

גלית חזרה על מילותיה הפשוטות והכנות: "תבין, לא בחרתי להיות כזאת. אבל אני ככה... אוהבת בחורות ולא בחורים. אין לי כל מושג מדוע. לא נגרמו לי כל עוולות בילדותי. איש לא התעלל בי ולא גרם לי לנטות לכיוון הנשי." עמירם, שביקש אך את טובת אחותו, התקשה להשלים עם "רוע הגזירה". שוב חזר בקול שקט על דבריו והסביר כי על פי דין הטבע, אישה אמורה להיות בת זוג לאיש. מה פשוט מכך? מן הסתם, בגילו המוקדם טרם למד מה סבוכה ומורכבת היא נפש האדם. גלית כצפוי, עמדה בסרבנותה באומרה כי תופעת אהבת אישה לאישה, עם כל מוזרותה וחריגותה, אף היא באה מן הטבע ואין כל טעם להתווכח עמה בנושא זה ולנסות לשכנעה להיות "כמו כולן". "ישנם בחיינו דברים שפשוט לא ניתן לשנותם" – הסבירה גלית. "תבין, עמי: אין לי שום דבר נגד בני המין הזכרי. להיפך. אבל נכון להיום אני נמשכת יותר לבנות מיני." "אולי פסיכולוג יכול לעזור?" – שאל עמירם ובאומרו חפן בכפות ידיו את כפות ידיה הקרות של אחותו אשר יקרה לו מאד. "פסיכולוג לא יעזור פה" - השיבה קצרות.

הנושא הזה לא חדל להטריד את עמירם. יום אחד צץ ועלה ממחשכי אי-שם בתוכו, רעיון מרחיק לכת כיצד לעזור לאחותו. ואולם עדיין לא היה ברור לו כיצד ומתי יממש את רעיונו הנועז, ואם טוב, הוגן ונכון יהיה להגשימו. לפי שעה נצר את הרעיון בלבו והמשיך לתהות אם הוא בר-מימוש.

*

היה זה בסיומו של אימון פלוגתי. עמירם, מפקד טנק זה מכבר, דהר עם טנק הצנטוריון שלו במורד הגבעה ששיפוליה הדרומיים היו מדרון טרשי מתון סמוך לקצה שטח האימונים, ונהנה מהתקדמותה המהירה של מפלצת הפלדה שהוביל. הטלטלות שגרם בכך לאנשי הצוות, כלל לא הפריעו לו. אדרבא, גרמו לו הנאה רב בשל תחושת השליטה על כלי המשחית האדיר שמעולם לא חווה קודם לכן. כיוון שעייף, שמח שהתרגיל הממושך, המייגע עומד להסתיים. אבל משירד מן הטנק, מאובק כולו, נקרא, להפתעתו מיידית למשרד מפקד הפלוגה. עתה הודיעה לו הפקידה הפלוגתית כי סבו שמואל נפטר שלשום בלילה. עוזרת הבית גילתה את גופתו, הזעיקה את מ.ד.א. אך ללא הועיל. נראה היה שהאיש נפטר בלילה כי עד סוף ערב אמש, אירח כמה משכניו, ידידיו. כן נודע לו כי אתמול נערכה הלווייתו. עמירם חש עצב רב מרגע שנודע לו דבר האסון. גם כשהיו הוריו הדסה ורוביק בין החיים, העריכו השניים, הסב ונכדו זה את זה מאד ושררה ביניהם ידידות עמוקה. עם מות הוריו, דומה שנוצרה מעין תלות רגשית בין עמירם וסבא שמואל, תלות שידעה תמורות. עמירם העריך את אישיותו של הסב הפעלתן, החברותי הקשור כל כך למשפחתו וחיבבו מאד בשל היותו איש לבבי, חכם, מעניין, ואיש שיחה מרתק. והסב, כדרך הסבים אהב ביותר את נכדו האדמוני, החייכן והשנון. על אף שהיה במשך שנים רבות אלמן, ידע להתגבר על יגונו ולצקת בחייו עניין ותוכן חדשים, עד שקרס. קסמו לעמירם קשריו החמים של סבו עם ילדיו, רוביק, אביו המנוח ונוית שהתגוררה עם משפחתה באילת ואהבתו הרבה את נכדיו. מעט הפריעה לו דברנות היתר של סבא, אך עמירם התייחס לכך בסלחנות ובהבנה.

מפקד הפלוגה שידע כי עמירם יתום מאב ומאם, הזמינו אליו, שוחח עמו בניסיון לנחמו אך מעיניו של עמירם נשקפה תוגה גדולה כל כך עד שהמפקד הרגיש לתחושות הלב של פיקודיו, הציע לו מיד לצאת לשבעה ימי חופשה מיוחדת. עמירם הודה לו ובקשו שכבר בערבו של אותו יום, יורשה לו לשים פעמיו לקיבוץ, שם יעביר את ימי אבלו.משנכנס בשערי המשק, פגש באחותו משקה את השושנים ליד חדר האוכל של הקיבוץ ועיניה אדומות מבכי. הוא מיהר אליה לחבקה ונשק על לחייה. היא לפתה אותו בזרועותיה וכתפיה רטטו בשל בכייהּ שהתקשתה לעצרו."נו, הרגעי כבר, גלי" – בקש מאחותו המתייפחת ועיניו שלו התלחלחו.
"עמי, אתה קולט מה קרה לנו? אבדנו את האדם האחרון הקרוב לנו" – אמרה בקול נמוך ומחתה דמעותיה בכף ידה. 
"אבל יש לנו עדין את בתו של סבא שמואל, דודתנו נוית." – ניסה עמירם להקטין את גודל האבדה אך אחותו השיבה לו בקול מלא ייאוש: " אינני זוכרת כבר איך דודה נוית נראית. היא אף פעם לא התעניינה בנו. גם כשהורינו היו בחיים."
"גלית, תקשיבי. היא גרה רחוק כל כך מאיתנו ושקועה במצוקות חייה. אי אפשר לשפוט אותה."- ניסה להגן על הדודה- "מתי את מסיימת את העבודה?"
"בעוד שעה. תחכה לי בחדרי. תוכל בינתיים להתקלח. אחר כך נלך לאכול יחד בחדר האוכל." 
"להתראות, גלי. השמש עוד תזרח."

כעבור שלושה ימים מראשית חופשתו, בקשה גלית ממנו שישן בחדרה עד שיסתיימו ימי אבלה. היא נמקה את בקשתה ברצונה להעביר את ימי העצב הללו לצד אחיה, כי חשה בודדה מאד. "אבל יש בחדרך רק מיטה אחת" – היסס האח. "אל תדאג , אני אשן בתוך שק השינה הצבאי שלי" – הייתה תשובתה. וכך היה. משנסתיימו ימי חופשתו המיוחדת, שב עמירם לבסיסו. לאחר כמה ימים בבסיס יצא עמירם לחופשת שבת ולהפתעתו שוב בקשה ממנו אחותו לישון יחד בחדרה ובראותו אותה שרויה במצב רוח שפוף, הסכים לכך מיד. הוא ינהג באבירות והפעם יעביר לילו בשק השינה שלה, אבל בחצות הלילה חש בכף ידה המנערת את כתפו. הוא הקיץ משנתו בתימהון והיא התחננה שיצטרף אל מיטתה.
"את בטוחה, גלי? זה מה שאת רוצה?"
"כן, עמי. זה מה שאני רוצה."

ציפי שחרור מראיינת את מיכאל רייך עם צאת הספר

עיצוב אתר והזנת תוכן: שרית שץ
054-3059650

• קודם
• הבא