פרטים

קטגוריה: מיכאל רייך - ספרי שירה וסיפורת

פורסם בשלישי, 26 ינואר 2021 15:39

כניסות: 654

הוצאת ספרי עיתון 77,  2014

גדולים מהחיים

מאת אמנון ז'קונט
פורסם ב"גיבור תרבות", מרץ 2014

הגיבורים בסיפוריו של מיכאל רייך אינם אנשים רגילים. מבחינת החוויה הפנימית שלהם הם מתקיימים בצינעה בשולי החיים, אך עוצמתם הפנימית הופכת אותם גדולים מן החיים. הם אינם מודעים לייחודם ומאידך - גם לא מנסים לדמות לשאר הסובבים אותם, אלא מתקיימים באופן אותנטי מכוח תכונותיהם המיוחדות: קריאת מחשבות, יכולות אומנותיות, ראיית רוחות רפאים, חוש מוסרי מפותח או תעוזה המאפשרת להם לפרוץ את גבולות החברה בה הם חיים.

העלילות בספר מתרחשות בסביבות שונות זו מזו בתכלית: קיבוץ, מושב, העיר ירושלים או יער על גדתו של אגם בארצות הברית. ואולם, משותפת לכולן החוויה של אדם המתמודד עם בחירותיו.
בכל הסביבות ובכל הסיטואציות בוחן רייך את שאלת הזכות האישית והחברתית המוקנית לגיבוריו לממש את מאווייהם, שהם לעתים זרים לסביבתם ואפילו לבעליהם. כך למשל הוא מפגיש גבר שומר מצוות ובעל משפחה עם רווקה צעירה ומזמן להם הרפתקה משותפת, או נוטע רגשות אשם קשים בנפשו של גבר בעקבות יריה פזיזה שירה פעם, במלחמה רחוקה, ברגע של גחמה.

רייך אינו ממהר להגיע למסקנות חד משמעיות בכל הנוגע לתוחלת הקיימת בצדו של מימוש הרצון. יתרה מזאת: מבחינת התהליך שעוברים הגיבורים, רוב סיפוריו מסתיימים באופן שמשאיר לקוראיו פתח צר אשר מזמין אותם לטוות את הסיום הרעיוני הנכון בעיניהם. הדבר מתחבר עם סגנון הכתיבה שגם הוא תובע מידה של השקעה מצד אותם קוראים שאינם מצויים ברבדים מורכבים יותר של השפה. ואולם, חשוב לציין שההשקעה משתלמת. הסיפורים ב'כל הנחלים הולכים אל הלב' אכן לופתים את לבו של הקורא וגם מטלטלים אותו.

עמית ישראלי גלעד על כל "הנחלים הולכים אל הלב"

סיפוריו של מיכאל רייך בספרו "כל הנחלים הולכים אל הלב" מתחילים בסביבה מוכרת, אך הם מובילים את הקורא בדרכים מפתיעות לפינות נסתרות של הנפש. סיפור אהבה בין גבר דתי, נשוי ואב לילדים, לצעירה שפגש בעקבות לחן מוכָּר, חלום נבואי שהופך למציאות נושכת, צעיר תמהוני בעל נטיות אמנותיות בחברה קיבוצית מנוכרת ועוד.
הנה קטעים מתוך הסיפור "יסורי הצלם הצנוע בתבל":

"שוב עמד במרכז תשומת הלב הציבורית ושוב זכה בפרסום שלא בטובתו. מעולם לא ביקש להתעשֵׁר ולא עלה כלל על דעתו לנסות להפיק זהב ולראות חיים מן הבולענים של ים המוות. כיוון שלמד מעט על סוגי הקרקעות שבהן רב הסיכוי למצוא זהב, פקפק בשאלה האם ניתן להפיק זהב מיָם המלח [...] באחד מביקוריו החוזרים באזור, כמעט נפל לתוך בולען בתהליך היווצרות [...] עתה גמלה ההחלטה בלבו להתרחק מן המקום המסוכן הזה ולא לחזור לכאן לעולם..."

ברקע סיפוריו נפרשים נוף כפרי וטבע מרהיב ועוצמתי, אם זה בקיבוץ בארץ ישראל, ביישוב כפרי כלשהו או ביער אמריקני סבוך. גיבורי הסיפורים הם אמנם יוצאי דופן, לעתים הם קוראי מחשבות, לעתים הם פורצי גבולות ודרך, ולא תמיד מתקשרים באופנים המקובלים, אך הם תמיד אנושיים, מעוררי הזדהות ומולידים תובנות דקות לגבי מקומו של היחיד בחברה.                                                                      

קטע מתוך הסיפור "תה של עשר" 

בקר טוב! "אמר אלתר בהיכנסו אל חנותה של חיה-לאה לתה של שעה עשר, כמו מימים ימימה, ופניו טובים." בקר אור!" השיבתהו מעם שולחנה.
"אתמול נעדרת מן העבודה. דאגתי לך. את בקו הבריאות?"
"כן, כמובן." - קמה ממקומה, פסעה לקראתו ולאחר אתנחתא קלה הוסיפה: "הכנס, יקירי שב שם, לידי." הם נכנסו לחלקה הפנימי של החנות, שם התחבקו ממושכות. התיישבו. קרב כסאו, גופו נוטה אליה. "פניך, חיהל'ה אינם כתמול שלשום. האם קרה משהו?" "אלתר, איש יקר ואהוב שלי, עלי לספר לך משהו לא טוב. אם נשואים היינו זה לזו כדת וכדין, הייתה זו בעבורנו בשורה משמחת ביותר, אך לצערי, ואולי גם לצערך, אין הדבר כך. אינני אשת בשורות היום הזה ..." "מהו הדבר, נשמתי?" - נחרד אלתר ופניו חורו. "אני בהריון!" אלתר נדהם ולא אמר מילה. הוא הליט פניו בידיו ואחר כך הציץ בחיה-לאה במבט מלא דאגה. "זה בטוח?" "בטוח!"

"עשית בדיקות, חיהל'ה?" "עשיתי את כל הדרוש." הוא קרב ראשו אליה ונשק לה על מצחה. הביט אל תוך עיניה בחמלה וליטף ראשה. ניסה ללא הצלחה לחייך. "נעבור הכל ביחד, חיהל'ה" - הבטיח- "לא אשאירך לבדך לעולם." היא בכתה חרש והוא אמצה אל לבו ולטף ראשה שוב ושוב.
"חיהלה שלי. אהובתי הטובה. לעולם לא אעזבֵך. את מבינה מה שאני מבטיח לך?" היא הנהנה בראשה והוא קינח דמעותיה בכף ידו. "איש יקר שלי, הסתבכנו כהוגן, מה?" "אכן". והוסיף: "אני אשם בכל. עלי כגבר הייתה מוטלת האחריות לנקוט אמצעי זהירות." "לא, אהובי, שנינו אשמים באותה מידה. הלא היינו שותפים יחד לדבר סוד, ובעצם לדבר עבֵרה." חיה-לאה השפילה מבט. "נכון שלא פעלנו על פי דין האיסורים. האם זו עברה? כנראה שכן, על אף שאהבנו בתום לב, במעשינו הוכחנו שאיננו מוסריים. יש להכיר כך" - הכה על חטא. "נאפנו, אלתר, נאפנו." לראשונה מזה זמן רב קראה לו בשמו ולא בכינוי חיבה. "אכן" - אישר קצרות את דבריה. הייתה שתיקה ארוכה ומעיקה. "חיהל'ה, עלי לשוב אל בית העסק שלי. כבר עשר וחצי. לאחר העבודה נפגש מאחורי המסעדה של מזרחי. נשוחח ונטכס עצה. בסדר?" "בסדר גמור". אלתר נשק לה על עיניה הלחות, ויצא מן המקום. בזמן העבודה, התקשה אלתר להתרכז והיה מהלך בחנותו אנה ואנה ברוח נכאה. הוא ידע בדיוק היכן ומתי קרה הדבר וכעס על עצמו שלא עצר בעד עצמו ויצריו בעוד מועד. מדוע לא עמד בפיתוי? וחיה-לאה, מה יהיה על שמה הטובה? הרי אישה רווקה היא והוא גבר נשוי. מהו הפתרון הנכון? ומהו הדבר הנכון לעשותו? אם תחליט חיה-לאה להפיל את עוברה, יממן הוא את עלות ההפלה. גם אם חטא הדבר. לפחות את זאת יעשה בעבורה כגבר בעל כבוד. ברור לו כי עליו לשאת במחיר המעשה האסור אשר עשו יחד בחוסר אחריות שכזה. זה המעט שיוכל לעשות בעבור האישה שאהב ועודנו אוהב. והיה אם תחליט להרחיק לכת וללדת? יפציר בה וישכנעה לנצור סודם המשותף לעולמי עולמים. הרי גם לו משפחה וילדים.

בסיום העבודה ישבו איפוא, אלתר וחיה-לאה יחדיו במסעדת השיפודים של משה מזרחי בקרן רחוב, ודנו בבעייתם הגדולה שצצה בחייהם לפתע פתאום, והפכה באחת על פיו את כל עולמם. למזלם הייתה המסעדה ריקה מסועדים, כך שיכלו לנהל שיחתם בפינה חשוכה בדיסקרטיות גמורה. אלתר הציע לחיה-לאה לשקול לבצע הפלה. "אין מנוס מכך" –הסביר- "אבל את היא המחליטה." היא בקשה ממנו שהות לחשוב בדבר. "אני מבולבלת עכשיו, אלתר. תן לי זמן לחשוב. לא צריך להיחפז. אני יודעת שלא עומד לרשותי כל הזמן שבעולם, אבל אני בהריון בסך הכל בחודש הראשון."

"אמרי לי חיהל'ה, מה יאמרו שכנייך, ידידייך, בראותם אותך בהריונך או מאוחר יותר מסיעה עגלת תינוק? לכל ידוע שאינך אשה נשואה. מי לא יתלחשש מאחורי גבך? איך תוכלי לנהל את העסק שלך? " - שאל אלתר בניסיון לשכנעה לוותר על ההיריון. "שמי הטוב פחות חשוב לי" - אמרה והשפילה מבטה. השתתקה לרגע והוסיפה בחצי לחישה: "תתפלא, איש יקר, לשמוע שחיי התינוק חשובים יותר מן העסק שלי. בינתיים, טרם החלטתי ... אבל עמדתך בנושא זה ברורה לי. "הוא השפיל מבטו ארצה וחש שיש תרעומת בדבריה. על כן ריכך מעט את דבריו." תראי חיהל'ה: אם תחליטי לקיים את ההיריון וללדת, אכבד את רצונך. יתר על כן: אשתתף בהוצאות גידולו של התינוק. אבל כמובן שהכל יהיה חשאי. אין לנו ברירה אחרת. "
"וודאי שאשמור הכל בסוד. אני מבינה את זה. עוד נשוב לשוחח בעניין. ערב טוב." וקמה ממקומה והלכה לה לבדה אל תחנת האוטובוסים. הוא ביקש ללוותה אך היא דחתה היא דחתה את הצעתו. "אין צורך" - אמרה קצרות ונבלעה בחשיכה.

עיצוב אתר והזנת תוכן: שרית שץ
054-3059650

• קודם
• הבא