פרטים

קטגוריה: מאמרים על ספרים

פורסם בראשון, 29 מאי 2022 10:39

כניסות: 492

הוצאת ספרא, בית הוצאה לאור של איגוד כללי של סופרים, 2022

מאת ד"ר ארנה גולן

מבוא

זה עתה הופיע ספרו החדש של מיכאל רייך, "מידה כנגד מידה" והוא כולל שמונה סיפורים. הספר  מופיע כשלוש שנים לאחר ספרו הקודם, "מגן שאול", שיצא בשנת 2019 – אף הוא בהוצאת ספרא, והוא כולל שמונה סיפורים וקריא ומרתק כקודמו.

בשעתו כתבתי על הספר "מגן שאול" והדברים התפרסמו במכתב העיתי, שתמיד יש בו מקום חשוב לספרות וליוצריה. הכותרת שבה הגדיר רייך את סוגת הסיפורת בספר החדש היא "סיפורים", אף כי אולי נכון יותר היה לכנות אותם "נובלות", ולא רק בשל אורכם – כל סיפור משתרע על עשרות עמודים – אלא משום שהנובלה היא המאפשרת פיתוח נרחב בזמן, ולעיתים גם במרחב, של האירועים ובעיקר של הדמויות. אך ייתכן  כי לא הוענק להם התואר נובלה על מנת שלא להבליט את אופיים הבידיוני. כי אולי המאפיין הבסיסי הוא של "קירבה למציאות", כביכול אך עדות כאן על אירועים שאירעו ואין זה בידיון המובלט בתואר נובלה.

מעניין לראות שבדומה לספר סיפוריו הקודם, רוב הסיפורים מתרחשים בעמק יזרעאל  וסביבותיו, חלקם אפילו בקיבוץ, אך הסביבה החברתית, גם בספר זה, מוצגת אולי כרקע אך אינה מוצגת כגורם בעולמו הפנימי ובהתנהגותו של גיבור הסיפור – שכמובן אינו גיבור כלל אלא אדם "רגיל" במאפייניו.
הפרט האנושי הוא מרכזו של הסיפור, ואילו הסביבה החברתית או משפחת המוצא משפיעות על גורלו והתנהגותו רק כגורמי רקע. ראייתו והכרעותיו נובעות מכוחם של מניעים פנימיים, בעיקרם רגשיים ונטולי היגיון אך נעטפים בהנמקות מוסריות, כי האדם אין בו רוע, והן יוצרות קיום באשלייה, שמחפה על מה שהגיבור עצמו, ולעיתים גם הקרובים לו, רואה כחטא מוסרי. אלא שגיבור הסיפור בורח מלהודות בו וחי לכאורה בשלווה עד הרגע שבו אינו יכול עוד לברוח ומתרחש השבר. וזה יכול לקרות אחרי שנים רבות. אמנם הגורם המוסרי מובלע מאוד, אבל הספר מושתת, לדעתי, על כמיהת המחבר לעולם מוסרי עם הבנת חולשתו של האדם והגיונו וכאבו ונטייתם של אלה לאשלייה. וכבר שמו של הספר, מידה כנגד מידה, מטמיע בתוכו את הראייה המוסרית שבבסיסו.

מאפייני הסיפורים

נזכיר, כי אלה הם סיפורים ארוכים המשתרעים על עמודים רבים ולרוב גם על שנים רבות, כלומר – על מהלך חיים שלם, וכבר בכך ייחודם. יתר על כן, לרוב הקונפליקט הפנימי העיקרי שאליו הוליך הסיפור ברובד הפנימי מתרחש רק קרוב לסיום. אף על פי כן, הסיפור נקרא במתח ובעניין.

יותר מזה, אירגון פרטי הסיפור אינו על-פי חוקיות דרמטית כלשהי אלא דווקא על-פי עקרון  הקירבה למציאות. ולכן,  האירועים (לרוב מלפני עשרות שנים) מוצגים על רקע מפורט ומתועד של תקופה, מקום, זמן, עבודה וכיוצא באלה שיש בהם גם מקריות רבה – כתיעוד רגיל.

הדמויות כאמור אף נטולות רוע. לפנינו אנשים רגילים, לאו דווקא יוצאי דופן ואפילו כאשר הם משכילים, רופאים למשל, לא השכלתם היא הקובעת. והעיקר – כוונתם, כך הם משלים את עצמם דווקא משום שהם נטולי רוע, והכוונה היא לטובה, להתנהגות מוסרית, והם מנסים שלא להכאיב לזולת. אבל כמובן שהם נכשלים עד שבסוף הם מתקנים או נאחזים באשלייה חדשה.

ומדוע  מגיע הרגע שבו מתנפצת האשלייה? כי לפתע נעשית טעות והגיבור – לא גיבור – פועל לא לפי ההיגיון. המעניין הוא, שכאמור לעיל אפילו אז צצה לה אופטימיות והוא מוסיף לדבוק באשלייה שבכל זאת היה כדאי או שיש סיכוי להתחיל מחדש.

עיון מדגים בסיפורים

עיון בסיפור "נישואים פיקטיביים" עשוי להדגים את מאפייני היסוד, ואני מקווה שלא אגלה יותר מדי. ונפתח בקירבה למציאות. זו באה לגילוי מובהק כבר בראשית הסיפור, למעשה כבר המושג המופיע בשמו של הסיפור, הוא מושג תקופתי מלפני עשרות שנים,  מימי השלטון הבריטי, ויש להסבירו. אלא שההסבר בסיפור זה אינו נעשה כלל לפי הכללים המקובלים של מה שנהוג להגדיר כאקספוזיציה.

הפתיחה היא בתיאורו של ערב ההולך ויורד בשלווה על העיר פלוצק, לאחר הופעת קוסמים מקומיים מקבצי נדבות וקהל רב הצופה בהם ובתוכם גם העלם היהודי אליהו זלוטניק. ובכל זאת, לאחר קריאת הסיפור ניתן להבחין שכבר כאן טמון רמז לכך שזו רק אשלייה של שלווה, כי המספר אומר ש"השקט טמן אף הוא את סכיניו תחת אדרתו השחורה," לכאורה  בגלל הרוח אבל מיד לאחר מכן בא  תיאור כמו עיתונאי על האנטישמיות הגוברת בפולין בשנת 1937, ועל רקע זה מובנת התנפלותם של גויים על הרב זלוטניק, אחיו של אליהו, וגזיזת פיאותיו. תגובתו הנדהמת והליכתו אל יעקב הלפמן, הנחשב כ"משוגע" בעיר בשל ציוניותו ודבריו על ההכרח לעלות לארץ. או אז נותן המספר גם  הסבר מפורט על תנועת "החלוץ", ולאחריו על בעיית הסרטיפיקטים, שהרי הקוראים היום ספק אם יבינו במה מדובר וכך נוצר קטע ארוך כמו היה זה מאמר עיתונאי המדווח על מציאות כהווייתה.

גם בהמשך יבואו הסברים על התקופה אך המעניין הוא שאין הם מייגעים כלל, המתח נשמר והקורא דרוך כולו. איך? על ידי יצירת מתח עלילתי פנימי בתוך כל אחד מהם. המעניין הוא שדווקא באירועים הדרמטיים (ונגלה כבר כאן – כמו בטביעת גיבורת הסיפור) האירוע יימסר בקיצור, בלא הרמת קול דרמטית שהרי  הדרמה מצויה בעצם ההתרחשות.

עתה, לאחר עמודים שלמים וצפופים (עמודי הספר בכללם צפופים ודחוסים), ניתן לעבור ל"נישואים הפיקטיביים" שגם טיבם מוסבר על ידי השליח מוורשה. ואז לאחר חיפושים נמצאת הצעירה המתאימה לאליהו, הלא היא גניה, ומתרחשת הפגישה המבטיחה שבה גניה מתגלה כנבונה אך גם מוסרית במושגי התקופה ההיא, ודורשת שלא יתקיים מגע גופני ביניהם. אליהו כמובן מסכים אלא שכבר כאן נפתח מסלול האשלייה, כאשר מיד הוא חושב שיש זוגות שנישואיהם הפיקטיביים הפכו לימים לאמיתיים והוקמה משפחה של ממש. בשלב זה נפתחים שני קווי עלילה שייבנו את הקיום האשלייתי דווקא מתוך תפיסת המוסר של הדמויות, שהן שוחרות טוב וקיום ההבטחות. כי הכול עתיד להישבר בשעה שאליהו יטעה טעות גורלית ודווקא מתוך המניע המוסרי ולכאורה בהיגיון, בעוד הרגש הוא המניע כמובן ועד לסיום המר, שאחריו הוא דווקא ייאחז באופטימיות, מרתק ממש.

ואם כך, מה קורה? דפים לא מעטים מוקדשים לכיבוש יצרו של אליהו, ההולך ומתאהב בגניה, ומשתוקק למגע המיני, כמו היו נשואים באמת. אלא שגניה שבה ותובעת לקיים את  המצב של הימנעות ממגע גופני. לטענתה עדיין אינה מוכנה לו. כך היא טוענת גם באוניה העושה דרכה לחיפה במשך שלושה שבועות – והמסע מתואר לפרטיו –  ולאחר מכן גם  במשך זמן לא מועט בקיבוץ שעל יד נהריים, הקרוי "תלמי נועם" (שם סמלי), אליו הם נשלחים לפי בקשתם לחיות בצורת חיים חלוצית. כולם מקבלים אותם כזוג נשוי והם גרים בחדר משפחה אך גניה מוסיפה לדחות את חיזורי אליהו, שהתשוקה אליה קשה לו והקורא מתחיל לחשוד שהיא אינה נמשכת אליו למרות שהוא הופך להיות אדם מרכזי בקיבוץ, עם ביסוסו של ענף הדפוס. ואילו הוא מוסיף לחיות באשלייה, שאם יימנע ממגע מיני עמה היא תיעתר לו.

ואכן, לא ייאמן, אך במפתיע היא נעתרת ומכריזה על נכונותה למגע עמו כנשואים ממש. אלא שלפי עקרון הקירבה למציאות, המתיר גם אירועים מקריים, לאחר שנות נישואים אחדות, כשגניה אינה נכנסת להריון, מתברר שהאשמה היא באליהו, וסופם שמתגרשים, והמקרי נראה צפוי אף שהם נשארים ביחסי ידידות. קונפליקט דרמטי גלוי לא אירע.

בצד האירועים הללו, שבה ונזכרת מלחמת העולם שברקע, כמתן של הרקע לתפיסות המציאות של הדמויות, מציאות, שלבסוף מתברר שגניה נמשכה לחבר הקיבוץ רחמים לוי, שעלה מבולגריה, וקיימה חיי מין סוערים עמו עוד בזמן נישואיה וזאת על שפת בריכות הדגים שרחמים עבד בהן. אך הסוף טראגי: יום אחד  כשגניה באה לתנות אהבים עמו והא איננו, היא נוטלת סירה ושטה בה אל מרכז הבריכה, עושה טעות, נופלת למים וטובעת (כביכול לפי עקרון המקריות).  אליהו, השב מנסיעה עסקית, המום מכאב. ובשלושים לאסון, כאשר הוא יושב על יד קיברה וממרר בבכי על אשלייתו שהתנפצה מגיע שיאו של הסיפור. לפתע מחבק אותו רחמים לוי הבא מאחוריו, אף הוא דומע, והעיקר – מבקש את סליחתו ומחילתו. עתה אפילו אליהו יכול להבין מה גדולה היתה אשלייתו. וכפי שיהיה אופייני לסיפורים, דווקא אז הוא מתנחם במחשבות על הקמת משפחה חדשה ומנצנצת אופטימיות.

זו דוגמה לסיפור רב טלטלות הנמשך לאורך שנים לא מעטות. גיבוריו הם דמויות מוסריות השואפות להתנהגות נכונה ופועלות לפי קריטריונים מחמירים ושליטה עצמית. אלא שגיבורי הסיפור חיים באשלייה שהמוסריות תביא אותם למטרה כי הרגש מנצח את ההיגיון המוסרי, המקריות שבחיים קיימת, טעויות גורליות נעשות והאשלייה מתנפצת. וכל זה מסופר כמו היה דיווח ללא פניות, ועם זאת הסיפור מרתק וסוחף.

הסיפור שנתן לקובץ את שמו, "מידה כנגד מידה", אף הוא עניינו באירועי חייו של צעיר יהודי בשואה ובכל מה שנגזר מהם בשנים שלאחר מכן, אך מסמן כבר בשמו את המבט המוסרי על העלילה. יותר מזה, סמוך לסופו, עם ניצחונו על הרשויות הגרמניות, המבקשות לשלול ממנו את הפיצויים המעטים שניתנו לו, נאמר במפורש על ידי עורך דינו כי "גישתנו שבבסיסה עומדים אמת, צדק ומוסר, נשענת על עקרון האנושיות אצל כל בני האדם ובמקרה של מרשי, מממשת את העיקרון של מידה כנגד מידה." (עמ' 89). כלומר – אולי לפי החוק הגרמני צדק עורך הדין הגרמני, אבל לא החוק יקבע אלא המוסר והצדק.

ובמה מדובר? נספר בקצרה

הסיפור נפתח כשמרדכי זלצמן הנער מהעיר גדנסק, הוא ואחותו רוזה, ניצלו יחידים ממשפחתם שנרצחה באכזריות, נלקחו תחת חסותו של שכנם יוריק מנדלסון ועימו ברחו ליערות ובתוכם עוברים לרוסיה. לאחר זמן נעלמת רוזה והם מבינים שכנראה נתפסה ונהרגה ביער. ולאחר זמן מנדלסון עצמו עולה על מוקש ונהרג. מרדכי שנותר לבדו מגיע לעיר רוסית, מתחבא אך נעצר ונשלח להיות חייל בצבא הרוסי. לאחר שנים מיספר של קרבות הוא ואחד מידידיו מחליטים להציל את נפשם ונמלטים, ולבסוף הוא מגיע לארץ ישראל. כאן הוא בונה חיים חדשים במושב עם רעייתו שלומית ונולדים לו שני ילדים נהדרים והוא שוקע בהנאה ברעיית הצאן, כלומר באשליית הקיום השליו ללא זיכרון  השואה. אשליית השלמות, היא הפותחת את הסיפור, כשרעיית צאנו מתוארת להפליא ועליה הוא מתענג.

אשלייתו  מתנפצת תחילה כאשר המצב הכלכלי נעשה גרוע, ואז הפתרון נמצא בפנייה לעורך דין שמשיג  פיצויים לא רבים עבורו, אותם הוא מעניק לצורכי אחרים. לא ניכנס לפרטי הסיפור רב הנפח רק נציין שלאחר זמן דורשים הגרמנים בעזות מצח להחזיר את הפיצויים על סמך עריקתו מהצבא הרוסי שעליה לא סיפר. לאחר פעולות רבות ויצירת קשר מפתיע עם אחיו של יוריק מנדלסון, שנעשה עורך דין אמריקאי, ואחרי שפע הרפתקאות, האח  עורך הדין אכן מבטל את רוע הגזירה ועוד מזכה אותו כ"מידה כנגד מידה" בתשלומים נוספים כראוי לאיש שאיבד את משפחתו, רכושו, ביתו וכל חייו הקודמים.

אבל בזה לא תם העניין, שהרי החוש המוסרי  מציק לו, כי לא סיפר לאיש, אפילו לא לרעייתו, את הסיפור המלא של עריקתו מהצבא הרוסי, הנתפסת אפילו בעיניו כחטא. גם הפיצויים בכללם מציקים לו. בסופו של דבר האשלייה מתנפצת. תחילה באירוע מיוחד שבו הוא נענה להופיע  בפני קהל גדול בראיון על השואה.  אבל עדיין לא נותצה האשלייה הכרוכה בעריקה וזו מחייבת חשיפת האמת בפני אשתו, רק אז הוא יכול לחזור אל השלווה ברעיית צאנו. ומעניין, גם הקורא חש רווחה.

מאפיינים מעין אלה קיימים גם בסיפורים האחרים שאין להם קשר לשואה אך תמיד הם  מגלמים קשר עמוק להוויה הישראלית. אחד מהם הוא הסיפור המפתיע, שליחות מעבר למצופה". ומהי השליחות? היא תהיה כרוכה באשלייה של מעשה מוסרי רב ערך ולמעשה גם עוול מוסרי והמושג "שליחות" יואר באור אירוני. אבל כל זה מתרחש רק סמוך לסיומו של הסיפור לאחר  מהלך של שנים ארוכות. הדובר הפעם הוא גיבורו של הסיפור, המתוודה בלשון "אני" וכך מובלטת האשלייה העצמית שבשליחות. וכאמור, דפים שלמים מוקדשים תחילה לרקע ולהיסטוריה של הדמויות ולזו של ההוויה שמסביב, כהכנה לאותו מעשה שהוא בהחלט בעייתי מוסרית אך נובע ממעמקי הרגש שדוכא על ידי ההיגיון המדומה.

ומהי השליחות הזאת? נספר בקצרה כי היא לתרום מזרעו לעירית, בת קיבוץ שהיא אלמנתו של בן קיבוץ שנפל במלחמת יום הכיפורים. היא כמובן מבוגרת ממנו בלא מעט שנים, אך הוא למעשה התאהב בה, כמו אביו בשעתו, והוסיף לאהוב אותה גם לאחר שנישא למיקה,  והוא משלה את עצמו שאך מסיבות אלטרואיסטיות הוא נענה לה. וכיוון שכל האירועים הללו התרחשו לפני עשרות שנים, כשעדיין לא היו תרומות זרע והיה הכרח לשכב עם האישה על מנת שתהרה, לא נספר מה קורה ואף כי הכול ממש לא ייאמן  הכול מסופר כעובדה ובכך משכנע בלא יצירת דרמה, שלא לדבר על אהבתו גם לרעייתו ואיך הוא פותר את הבעייה עד שנולד בנו מעירית, תום. שמו של המספר הוא רובי, שהוא  קיצור של ראובן (ראו-בן), ומן הסתם הוא שם אירוני בדומה לשמו של הבן, תום.

סבך נוצר כאשר אפילו ילדיו של רובי חשים באהבתו הגדולה לתום. נמצא בסוף פיתרון, אבל  לא ייאמן שלאחר שנים,  כשהמספר מתוודה על הכול  ומסכם שעדיף לאהוב אישה אחת, ובכל זאת הוא סבור שהכול היה כדאי. כלומר – שוקע באשלייה אופטימית.

באשלייה גם נפתח הסיפור. פתיחת בשלוות יום קיץ בהיר, ולאחר מכן מירוץ של בני הקיבוץ, כשהוא כנער בגאוותו סבור שינצח.

אלא מה?
הפגיעה הפיסית בו במירוץ מרמזת על העתיד, כשהוא  נתקל באבן, נופל ונפצע קשה, ואפילו בצבא מגייסים אותו לאחר בקשותיו רק ככתב העיתון הצבאי ולא כלוחם, וגם  כל שיארע יושפע ממשבר זה, אף כי הסיפורים אינם נוטים להסברים פסיכולוגיים. ובכל זאת, זה סיפור שבו חטאי הגאווה העצמית, הולכת השולל העצמית והעמדה המוסרית כביכול המחפה על הרגש ומכשירה אותו, וכל זה לאורך מהלך חיים שלם – מרתק ממש, אף יוצא דופן בספרות הישראלית העכשווית.

ונסיים באיזכור קצר  של הסיפור "ד"ר אלחנן קשתי", שאף בשמו טמונה כמדומה אירוניה, אל-חנן, לא חנן. ואת מי? בראש וראשונה את אשתו. למה?  הכול נובע מילדות, אז שמע את אימו הנרגשת אומרת כמה היא מאושרת שעה שקנו בעפולה בית מהרכוש הנטוש.* מאז הוא מחפש את חוויית האושר. אבל כבר כאן נרמז כי ערכים מוסריים מנחים אותו ועשויים להתנגש בשאיפתו. ואיך אנחנו יודעים? כי  בהתבגרותו הוא עוזב את בית ההורים משום  שהחוש המוסרי לא נותן לו לגור בבית שנקנה מנכסי נפקדים. ואכן, תחילה דומה כי הערכים מנחים אותו כאשר הוא, כרופא עיניים מומחה בבית החולים העמק, נושא לאישה את הגר, שאמנם  היא יפהפייה אבל נכה בכיסא גלגלים בשל שיתוק ילדים, ואפילו נולדים להם ילדים. אבל עתידה לעמוד בפניו דילמה לאחר שנים – לבחור בינה לבין רופאה שהתאהב בה בלונדון והוא עתיד לטעות בשל ניצחון הרגש על ההיגיון, וכביכול בשם המוסר אפילו כלפי אהובתו וכלפי ילדיו, שלא לדבר על יחסו כלפי רעייתו. והסיפור מרתק ועמוק בתפיסת החיים שבו.

גם הסיפור הזה משתרע על שנים רבות ועל 40 עמודים, אבל בכל הסיפורים דווקא הפרטים הם  המרתקים  ומעניקי עומק אנושי ועל כן  ניתן לסכם ולהמליץ על קריאתם. נושאיהם מגוונים (סיפור אחד אפילו עוסק בנישואיו של יהודי עם ערבייה שהציל אותה ואפילו נולד להם בן ואיך לפתע נשברו הנישואים בהתאם לתרבויות השונות אבל ללא כל היבט פוליטי).

ומעל הכול, ההיבט המוסרי  אינו בולט, הכול נקרא כמציאות בהווייתה, כאירועים  שאכן קרו. אבל כל אירוע  מעורר שאלות לגבי העתיד וסוחף את הקורא קדימה, לקרוא ולדעת את הסוף. אין ספק, לפנינו  ספר שנכתב לאור ניסיון חיים והבנה לנפש האדם ובלשון עברית מאוזנת, קריאה אך לא קרובה ללשון הדיבור אלא מודעת לעצמה ואף אינה חורגת לדרמטיות יתירה.

• הבא