הרהורים עם עלות השחר

ברנע והנחש

ברנע היה נער בן שבע עשרה, יפה עיניים, דק גזרה אך מסורבל במקצת שהתגורר עם הוריו, אחיו ואחותו במושבה בצפון הארץ. 

שמו של הנער ניתן לו על שם עיר מקראית, ממנה שלח משה את המרגלים לתור את ארץ כנען.לרוע המזל, סבל הנער גבה הקומה מקשיי דיבור ומשיעול תדיר שטרם נמצא לו הסבר קליני. בטרם אמץ לו את הנחש, לא היה ברנע מקובל במיוחד בקרב בני גילו. אלא שאז חל מפנה מעניין בחייו והוא החל לגדל נחש ארסי בביתו. מספרים שאת הנחש הארגמני מצא ברנע בעת טיול במדבר יהודה, רגעים אחדים לאחר שזה בקע מן הביצה. בהיות ברנע חובב טבע מושבע, אסף אותו לקופסתו המרופדת ונטלו לביתו כדי לנסות לגדלו. אחר כך קרא ספרות העוסקת בחיי נחשים וגידולם והחליט לנסות ללַמד את הנחש אורחות האדם כדי לבייתו עד כמה שניתן. "אצור לידידי החדש תנאים בלתי מאיימים בעליל וכך יפטר אולי מן הצורך בהכשה ומי יודע, אולי יהפוך עם הזמן לחיה חביבה ואהודה הרבה יותר על הבריות, מעין חיית מחמד... גם נחשים, מן הראוי שיקבלו הזדמנות" – אמר ברנע בלבו. השאלה: האם ניתן לגדל נחש ארסי בביתו של אדם, מבלי לסכן את יושביו, העסיקה אותו ללא הרף. "הייתכן כדבר הזה? עלי לבדוק ולראות במו עיניי."

רצונו העז של ברנע להצליח, הניב פירות. הנחש החמוד שבראשית חייו היה צבעו ורוד ובהמשכם ארגמני - התארך, תפח והפך ליצור יפה תואר ויפה מראה וכלל לא דוחה כשאר בני מינו. אפילו כשהזדחל על שטיח הבית, היה עושה זאת בשלוה ובתנועות גוף מעודנות וחינניות. עד מהרה גילה בו ברנע ידיד אמת אשר ליווהו למקומות רבים אליהם פנה במושבתו. לרוב היה יעד טיולם המשותף שדות המושבה, יער סמוך או אזורים אחרים הפנויים מבני אדם. כיוון שבטח בברנע מאמצו ואיש סודו, לא ניסה הנחש מעולם להימלט או להסתתר מפניו. מצד שני, מהתנהגות תושבי המקום למד הנער כי רוב בני האדם הינם בעלי דעות קדומות הרואים בכל נחש, אויב. הם היו מביטים בנחש שלו בעיניים עוינות וביותר משמץ של פחד, והדבר הדאיג את ברנע שחשש כי יתנכלו לידידו ויחסלוהו ביום מן הימים.

ברנע אהב מאד את הנחש שאמץ לעצמו וקרא לו בשם חיבה. שם זה היה כה סודי עד שאפילו למספר הסיפור הזה, לא נודע. לברנע נודעה השתייכותו הזואולוגית של ידידו מפי זואולוג מוכר וידוע, אותה לא שמר בסוד. ובכן, הנחש הארסי אשר גדל בצלו של הנער, שייך היה למשפחת האפעה הנגבי המצוי. נחש ארסי לכל דבר ועניין. היה ברור שבבוא יומו כנחש בוגר, יוכל לחסל בהכשה אחת כל מי שיעמוד בדרכו או יכעיס אותו. עובדה זאת ציערה מאד את ברנע ואף הדאיגה אותו. הוא לא דאג לעצמו כלל כי בתמימותו היה סמוך ובטוח שהנחש אוהב אותו, שומר עליו ועל כן לא יכיש אותו לעולם. אבל ברנע שנוכח מקרוב בהתפתחות שיני הארס של ידידו ובלשונו הדקיקה המשתרבבת מדי פעם מפיו, חשש שמא יפגע ידידו המאומץ במי מבני משפחתו בשוגג, או באדם כלשהו שהזדמן למושבה, שהאפעה לא הכירו. בשל הנחש שאימץ בביתו, הפך ברנע בין לילה למקובל בקרב בני גילו ושמעו יצא כנער אמיץ ויוצא דופן. עם זאת, היו אחדים מבין חבריו אשר כעסו עליו כל כך על שאימץ לו תחביב מוזר כגידול נחש בביתו עד שהחלו לכנותו כשם גנאי בכינוי "אור כשדים" תחת שמו ברנע. ברנע ידע שנערים אלה המבקשים להקניטו, מו הראוי שיתעלם מהם. ברנע, כאמור, אהב את הנחש, דאג למזונו וכשזה הגיע לבגרות, שכּנוֹ בכלוב זכוכית גדול מוגן וסגור, מטעמי ביטחון. פעמיים ביום, נהג ברנע להוציא את ידידו לטיול מחוץ לכלוב כדי שלא יהפוך ליצור ממורמר.

יום אחד גילה ברנע כי לנחש שאמץ, ישנן תכונות מיוחדות שבמרכזן עומדת היכולת ליצור דו-שיח עם בני האדם. עד עתה, מעולם לא האמין כי יגלה בחיה רגילה מן המניין, יכולת שכזאת. חמור או סוס, שפן או עכבר, מסוגלים לדבר? אבל הסתבר שלאפעה הנגבי המיוחד שלו היתה גם היתה יכולת תקשור בשפת בני האדם באמצעות לחישה. "אוהה, מנחש שכזה אפשר לצפות לגדולות ונצורות" –אמר הנער המופתע בלבו. טרם התאושש ברנע מן הגילוי המפתיע וכבר בבקר יום בהיר אחד התוודה האפעה באזניו שהוא ניחן גם בזיכרון מעולה. "תן...תן לי דוגמא" - בקש ברנע והשתעל. הנחש חייך ולחש: "אני יודע לפתות ויכול להצליח בכך כפי שהנחש הקדמון פיתה באמצעות פרי נאה למראה את חוה אימא שלכם. לא פחות." ברנע התפוצץ מצחוק. כה גדול היה צחוקו עד שחשש להעיר את כל  דיירי הבית ולפיכך הניח את האפעה על ערפו וצעד עמו במהירות לצריף האינסטלציה שבחצר הבית. "איך... איך אתה מכיר את הסיפור הזה של אדם, חוה והנחש?" – שאל ברנע בסקרנות גדולה משנדם צחוקו. "הסיפור עובר אצלנו מדור לדור עד שהופך למיתוס. כבר בשלב העוברי שלי, בעת שהותי בביצה, למדתי המון. ככה זה אצלנו."

כעבור כמה ימים התוודה ברנע בפני ידידו: "תשמע" וכאן הזכיר ברנע את כינויו הסודי של הנחש, "תשמע, יש לי בעיה בג...בגלל כושר ההכשה שלך. אתה... אתה יודע שאני "מת" עליך אבל יכולתך להכיש  גו... גורמת לי הרבה כאב ראש. מה א... אתה מציע שנעשה?"  "תן לי כמה ימים לחשוב" – בקש האפעה מברנע. "בסדר. דע לך כי יכולתך להכיש היא ממש ענ...עניין רציני" הוסיף הנער ואמר – "ונוגע כנראה גם ל..לע.. לעתידך אצלנו בבית, כי א...אחותי הקטנה בת העשר הת...התחילה להרטיב בלילה והפ... והפסיכולוג שלה טו... טו...טוען שאתה הוא הסי... הסי...הסיבה לכך. היא מ... מ... מפחדת ממך." הנחש קמט את מצחו וניסה להרגיע את ברנע. "אני מאמין שבעיית הלשון המשוננת הזריזה שלי, תיפתר. מקסימום, תסיר ממני את בלוטות הארס..." דעתו של ברנע עדיין לא נחה אך השניים פרשו לפוש לצל עץ הגרבילאה אשר בחצר.

כעבור שלושה ימים בקש האפעה לשוחח עם ברנע בארבע עיניים. "ברנע, האם הכנת מספרי חיתוך חדים וחומר חיטוי?" – שאל הנחש בלחישה. "לא... לא אחתוך שום אבר מגופך. אינ.. אינני סדיסט. אברי ההכשה הם חלק מ...ממך, חלק אורגני מגופך. ל... לעו...לעולם לא אפגע בך לרעה, אתה שומע? גם אם תבקש זאת ממ...ממני. אני רואה את הענ...העניין באופן שונה בתכלית. ב...בפניך, ידידי הנחש עו...עומדת משימה אח... אחרת, קשָה לא פחות: אתה... אתה חייב לאמץ לעצ... עצ...לעצמך יכולת הת... התאפקות. כלומר: למצוא דרך כיצד להתגבר על... על יצר ההכשה. אם תצליח, השגנו את המ... המ...המטרה." משחש כי הסביר עצמו היטב לידידו הזוחל, חדל ברנע מלחישתו אליו והרהר:'כאשר ידידי לא יכיש עוד, יהפוך בין לילה לידידו הטוב ביותר של האדם. בכך ישיג המון יתרונות. לעומתו, קליפסו - הבולדוג של בוני השכן שלי, שככלב נחשב עד כה לידידו הטוב ביותר של האדם, יעמוד רק במקום השני, אחרי הנחש שלי. הלא קליפסו זקוק לאבקה מסריחה נגד פרעושים, לזריקות חיסון, לרצועה, שלא לדבר על הפרשותיו. הנחש שלי חופשי מכל זה.'  "וחוץ מזה" – אמר ברנע בכבד ראש – "אתה...אתה חכם ב... בהרבה מכל כֶּל... כֶּלֶב שהכרתי. אתה...אתה עולה על... על... קליפסו בכל קנה מידה." הנער סיים את דבריו והשתעל בקול."תודה, תודה, ברנע" – השיב הנחש בהתרגשות שאינה אופיינית לו – "באמת צריך לחשוב איך נפטרים מן הנטייה הטבעית שלי להכיש. אין לי שמץ של מושג כיצד עושים זאת.""הכל פסי... פסיכולוגי" – חיווה ברנע דעתו - "אם תחשוב חי...חיובי ולעולם לא תחשוב שאורבת לך סכנה, לא תי... תיבּ... לא תיבּהל ולא תכיש. אנשים ונחשים, הם...הם היינו הך. גם אנשים יודעים להכיש רעלם למרות שהם עושים זאת בדרך שונה מנחשים. תק... תקשיב לי טוב טוב: אנשים נבהלים או כועסים ומ... ומגיבים בקיצוניות אכזרית לא מפני שמצ...שמצבם הנתון מסוכן וקשה באמת. הם רק חושבים בטעות שמ..שמצבם מסוכן וקשה, כלומר: "רו... רו... רואים שחורות" ולפיכך מג... מג...מגיבים כפי שמגיבים. הכל פסי... פסיכולוגי. גם אצלכם וגם אצלנו. הכל ב... בראש. תחשוב על מה ש... ש... שאמרתי לך עכשיו. נכון, תצטרך לע... לעבוד קשה על עצמך ועם עצמך. בינתיים, תי...תישן על זה שבוע."
"זאת אעשה. מבטיח. אבל עכשיו אני רעב, ברנע. תשים בקערה שלי ת'שניצל. אחר כך אני הולך לישון על זה כבר הלילה."