פרטים

קטגוריה: דיאלוגים שלא מן המניין

פורסם בחמישי, 26 אוגוסט 2021 10:07

כניסות: 362

דיאלוג בין יוליה לבין נשמת האהוב המת עמרי       

המשתתפים:

• יוליה, מורה להיסטוריה בדימוס.
• נשמת עמרי שרף, חייל בן 20 שנפל במלחמת ששת הימים בגבעת התחמושת.

המקום: ביתה של יוליה בתל אביב.

הזמן:  יולי שנת 2007

בוקר שקט. על שולחן גדול שעל מרפסת ביתה של יוליה, פרושה מפת ירושלים המזרחית ובמרכזה גבעת התחמושת. יוליה קמה ממקומה במגמה לגשת למטבח ולהכין לה כוס תה. בעמדה בסלון הבית במרחק של כעשרה צעדים מן השולחן היא נעצרת בשל רחש חשוד ומסבה פניה אל השולחן שעל המרפסת. לפתע, מבין החפירות המסומנות בברור במפה בלב גבעת התחמושת, מגיחה במטושטש, דמותו של אדם. לא כל גופו עולה אלא רק פניו. יוליה נבהלת ונרתעת לאחור. הדמות, כמסתבר היא נשמת אדם.

א: מי אתה, אמור!
ב: עמרי שרף. זוכרת?
א: בוודאי שאני זוכרת. חלפו ארבעים שנה מיום מותך אך מעולם לא שכחתיך.
ב: הרשי נא לי לפקפק בכך. אבל נניח לזה כרגע. מה שלומֵך?
א: טוב.

יוליה שבה וקרבה לאט אל המרפסת.

ב: הישארי במקומך, יוליה. אם תתקרבי אלי עוד פסיעה אחת, איעלם. אלה חוקי העולם שמעֵבֶר. אנו חייבים לשמור על מרחק פיסי בינינו כדי לתַקשר.
א: בסדר. אשאר במקומי. אני כל כך מופתעת...
ב: זה לא פלא. קחי לך כיסא ושבי, בבקשה.

יוליה נוטלת כיסא מן המטבח ומתיישבת בסלון הבית.
שתיקה ארוכה.

א: האם רצית לומר לי משהו, עמרי?
ב: יש לי המון מה לומר. אינני יודע במה להתחיל.
א: אתה רוצה שאספר לך על חיי?
ב: בוודאי. אגב, הפגישה שלנו תהיה קצרה יחסית ובהתאם למסגרת הזמן שהוקצבה לי. לפיכך יהיה עלייך לתמצת את דברייך.
א: עמרי היקר, לאחר מותך במלחמה ההיא, נכנסתי לתקופה של יגון גדול. ככלות הכול, הייתָ אהובי באותם הימים.
ב: אני זוכר זאת היטב. במה התבטא יגונך, יוליה?
א: בעצב גדול, באבל, בפרישה מחיי חברה. מיעטתי לאכול, מיעטתי לדבר.
ב: אינך מדייקת כלל, יוליה. תראי, אני בא מן העולם שמעֵבֶר שבו הכול גלוי מלפניי. לפיכך חשוב ורצוי שהמילים שתצאנה מפיך, תהיינה מילות אמת. את מבינה, בטיוח ובסיפורי בדים, שנינו נאבד זמן-שיחה יקר ערך. כל מה שעשיתְ מאז מותי בקרָב, ידוע לי באופן כללי. מאידך, עולמֵך הפנימי נעלם מעיניי ואני מתעניין דווקא בו, כדי להבין.
א: (נעלֶבֶת) אם אתה כזה חכם ויודע את העובדות, מה טעם שאספר?
ב: אני מעוניין לשמוע את הדברים שעברו עלייך מנקודת מבטך האישית. אנא השתדלי לדייק בפרטים או כפי שמקובל לומר אצלנו: "להביע אמת צרופה".
א: עמרי, מותךָ במלחמה העציב אותי מאד. אני מקווה שאתה מאמין לי.
ב: נוטה להאמין. לא ידעתי אז שבימים ובחודשים שלפני המלחמה, קיימת קשרים רומנטיים אתי ובמקביל גם עם חברי הטוב רוני. כלומר: פעלת מאחורי גבי... התזכרי את תוכניתנו להתחתן בחודש אוגוסט שנת 1967?
א: לא כל-כך זוכרת, בטח לא את החודש. ככה זה היה? ובאשר לרוני, בקושי הכרתי אותו אז. באמת...
ב: אמת... אל תשתמשי במילה זו. ככל שתמעיטי בשימוש בה, כן ייטב.
א: רוני רק בא אל בית הוריי כדי לנחם אותי, זה נכון.
ב: האם הוא בעלך היום?
א: לא. אני נשֵאתי לו לאחר מותך אבל התגרשנו כעבור עשר שנים והתחתנתי עם גרשון.
ב: כמה זמן לאחר מותי, נשאת לרוני?
א: שלושה חודשים.
ב: וכמה זמן לאחר גירושייך ממנו, נשאת לגרשון?
א: שלושה חודשים.
ב: ( באכזבה גלויה) גם ברוני בגדת?
א: מי מדבר בכלל על בגידות?
ב: (בקול) אני מדבר. אני מבקש שתספרי לי הכל וגם תסבירי. חשוב לי להבין אותך ואת מניעייך, יוליה.
א: איני מסתירה דבר. הייתי אומללה לאחר מותך, עמרי. הייתי מאד בודדה ורוני מצא דרכים כדי לנחם אותי.
ב: באלו דרכים?
א: הוא היה מבקר בבית הוריי ומשוחח עמי כדי לעודד את רוחי. לעיתים עזר בביתנו בעניינים טכניים. לא היו לנו כל יחסים רומנטיים, אם לזה אתה מתכוון.
ב: הורייך המנוחים פגשוני בעולם שמעֵבֶר וסיפרו לי פרטים אחרים לגמרי בקשר ליחסים שביניכם. בעולם שאני מדבר עליו, אין כל אפשרות לשקר כפי שמקובל בעולם שלכם, הגשמי.
א: מה ספרו לך הוריי המנוחים, לדבריך?
ב: ראשית, ספרו ששבועיים לאחר שנפלתי בקרב, הסתגר רוני בחדרך למשך שעות ובחלוף הזמן הלך הקשר שביניכם והתהדק. כן ספרו שכחודש לאחר מותי, יצאת לבקר את ידידך הטוב ונשארת ללון בביתו. איני חושב באמת ששוחחתם כל הלילה על משנתו של שפינוזה, למרות שזהו נושא מרתק בפני עצמו.
א: יקירי, אתה הוזה דברים. מי יכול לזכור דברים כאלה? הגזמת.
ב: ליל אהבה סוער לא שוכחים במהרה...
א: תשמע, הייתי בודדה וכאשר הזמין אותי אליו, לא יכולתי לסרב. היה לנו ערב קסום ולפתע גילינו שכבר מאוחר בלילה. לכן נשארתי ללון אצלו. נו אז מה? כבר לא היינו ילדים קטנים... הוא נתן לי כתף בשעותיי הקשות. וחוץ מזה, לאחר מותך, הפך לבעלי. מה לא בסדר בזה?

• נשֵאתם שלושה חודשים אחרי נפילתי בקרב? זה מעיד על כך שמיהרת לשכוח אותי, יוליה וזה פוגע.

א: אתה כבר לא היית בין החיים. היית רוצה שאתכנס באבלי תוך דיכאון תמידי ואתנתק מחיי?
ב: לא. אבל המהירות... החיפזון שלך, יוליה. שנים רבות תהיתי באשר לטיב אהבתך אותי. עכשיו אעבור, ברשותך לנושא אחר שאף הוא העציב אותי מאד.
א: נושא הקשור אלי?
ב: קשור ועוד איך... כשנודע לי על נישואייך לרוני, חשוב היה לי שנישואיכם יעלו יפה כי אהבתיך באמת ובתמים ואושרך היה תמיד חשוב לי. יוליה, מה אומֶרֶת לך תקופת שירות המילואים של בעלך רוני במתקן צאלים שבנגב בשנת 1975?
א: (חוורת) מה קרה אז?
ב:  אולי תספרי לי את? אני יודע הכול... רק מבקש להבין.
א: לא זוכרת.
ב: ארענן, אם כן את זיכרונך. באותה תקופה היית נשואה באושר לרוני שהוא בחור מעולה. איש חכם ונעים הליכות. ובכן, כשרוני יצא לשירות מילואים בן שלושה שבועות בבסיס צאלים, אכלסת לילה-לילה את מיטתו של גרשון שלֵו, הכימאי הראשי בחברת "אורגניק קמיסטרי". בגדת ברוני במלוא מובן המילה. בגידתך זו כאבה לי הרבה יותר מנישואייך החפוזים לאחר מותי. אני מבקש ממך הסבר. עכשיו.
א: (שותקת ופוכרת אצבעותיה בעצבנות) לעזאזל, דבר לא נעלם מעיניך, עמרי. אינני מכחישה שהתנהגתי אז בצורה לא מכובדת. נראה שהייתי תמימה ואולי קלת דעת. זה היה מזמן.
ב: בעולם שמעֵבֶר אין כמעט ערך לזמן. אגב, האם את נשואה כיום לגרשון?
א: פחות או יותר...
ב: כלומר?
א: אני שומרת על זכות השתיקה.
ב: אשוב לבגידותייך ברוני, בעלך הראשון, שבאופן אישי הערכתי וכבדתי אותו. העניין הזה כואב לי מאד. איך קורה שלילה אחר לילה את נוטשת את ביתך בו נמים שלושת ילדייך את שנתם, כדי לשכב עם גבר זר. איך המחשבה אודות שלושת ילדייך הבוטחים באמם, אינה מונעת זאת ממך. המצפון, יוליה. המצפון.
א: עם כל הכבוד, עמרי. מה שקרה ביני לבין גרשון אינו מעניינך. תגיד לי, עמרי, מי אתה בעצם?
ב: אני הוא המצפון.

• קודם