פרטים

קטגוריה: דיאלוגים שלא מן המניין

פורסם בחמישי, 26 אוגוסט 2021 10:22

כניסות: 333

דיאלוג בין "המלאך הכול-רואה" לבין אדולף אייכמן     

המשתתפים: 

* המלאך "הכול-רואה".
* אדולף אייכמן

המקום: משכן "בית העם" בירושלים.
הזמן: מאי 1962

א: שלום, אדולף.                                                            
ב: מי אתה?
א: שמי הוא "המלאך הכל-רואה"  וקוראים לי: מלאך המוות.
ב: אבדתי קצת את מניין הזמן. איזה יום היום?
א: יום רביעי. היום הוא ה- 30 לחודש מאי 1962. זה יומך האחרון. מחר תוצא להורג בתלייה.
ב: אני יודע. היהודים בשרו לי זאת אתמול אבל לא הופתעתי. מרגע שלכדו אותי בארגנטינה, היה ברור לי שלא יעשו אתי דין צדק שהרי האנשים הללו רק בקשו לנקום בי. אבל לא נורא. בין כה וכה הייתי הולך לעולמי במוקדם או במאוחר. זהו גורלו הידוע מראש של כל אדם בעולם.
א: הם עשו לך דין צדק על פי דרכם ואמונתם. ראה ראיתי שהיה לך משפט הוגן עם שופטים ראויים, כתב אשמה מפורט, עדים, ראיות וכל הדרוש. ברוב טובם אף העמידו לרשותך סניגור גרמני בעל ניסיון בהגנה על נאצים. פסק דין מוות שגזרו עליך במשפט, הינו סביר בהחלט בנסיבות המקרה. אני מניח שכבר השלמת עם מותך הקרוב. האם אתה מפחד מן המוות?
ב: לא במיוחד. רק שלא יכאיבו לי לפני הביצוע. אתה מבין: יש לי צוואר עדין. מקווה שהכול ילך חלק ומהיר, צ'יק צ'אק.

שתיקה ארוכה.

א: תשמע, אדולף: לא תמיד אני פוקד את האנשים לפני מותם. רק במקרים מיוחדים. הגעתי אליך לשיחה קצרה טרם מותך, כדי לברר נקודה שאותי היא מאד מעניינת: האם אתה מצטער על מה שעשית?
ב: מה עשיתי?
א: כלום אינך יודע?
ב: אני רק יודע במה אני מואשם. זהו.
א: המשפט קבע שאתה אשם במותם של יהודים רבים. האומללים הוצאו להורג בפקודת הצורר הנאצי אדולף היטלר וחבר עוזריו בתקופת מלחמת העולם השנייה. המשפט סיפר בפרוטרוט על חלקך בארגון ובביצוע חיסולם. אני שואל שוב: האם אתה מצטער?
ב: אינני יכול להצטער על דברים שלא עשיתי. היהודים האלה עומדים להוציא להורג איש חף מפשע. הם
עם מכוער, רודף בצע ומרושע. תאמין לי, היטלר לא שנא אותם סתם ככה.
א: הנח להשמצות המכוערות שלך, אדולף. ראיתי הכל ושמעתי הכל. וחוץ מזה, אני מכיר היטב את העם היהודי על יתרונותיו וחסרונותיו. כמי שמבין דבר או שניים בנושא חיים ומוות, שכר ועונש, אני אומר לך ישר בפרצוף: אתה אשם!
ב: זו טעותך וטעותם של רבים. אינני אשם. בצעתי פקודות וכל אשמתי היא בעצם שהייתי נאמן לפיהרר. אינני רוצח. הייתי איש ארגון בכיר ותו לו.
א: תגיד, אדולף, אין לך מצפון?
ב: למה אתה שואל?
א: בבקשה תענה על שאלתי, אני מעוניין להכיר אותך קצת יותר טוב.
ב: אולי כדי להתיידד?... חה חה חה. מאוחר מדי. לשאלתך: בוודאי שיש לי מצפון. אני רגיש לאנשים טובים ולסבלם, אני אוהב ילדים  וגם אוהב לפנק. לפעמים אני אפילו בוכה בסרטים.
א: מעניין. יש לך מצפון, אדולף ואני תוהה איזה מין מצפון יש לך?
ב: מצפון טהור, רגיש וגמיש.
א: (צוחק בקול) גמיש...   חה חה חה. הינך בעל מצפון המבדיל בין טוב לרע לפי אמות מידה שקבע הפיהרר. הבנתי.
ב: די לציניות. הפיהרר היה גאון. איש נערץ...
א: (בכעס) בבקשה ממך, שתוק!

שתיקה קצרה.

א: הבנתי מדבריך שאינך מצטער. הבנתי נכון?
ב: תראה, אינני מתהדר במה שעשיתי אבל אינני מצטער. היום אני מבין שאינני אלא קרבן של אי - הבנה. זה הכל. אבל על אי הבנה שכזאת, עלי לשלם. אני מוכן לשלם ביוקר ולמות בכבוד. דע לך שהרעיון הנפלא שהגה גדול מנהיגי העולם - לא ימות. הרעיון לא ימות, כבוד המלאך! אינך יודע כמה חשוב שהעולם בו אנו חיים, יהיה נקי ממקקים, מעכברושים ומרוע. נכון, מחר אפח את נשמתי לשמחתם של כמה יהודים... אני אמות מחר אבל דע לך שעד מהרה יקום עם אחר, יאמץ את הרעיון וישלים את המלאכה.
א: אתה איש רדוף שנאה, אדולף וככה גם הדימויים הפוגעניים שלך והתקוה המפעמת בך. אני אומר לך עכשיו ישר בפנים: הינך אדם חסר מצפון, בזוי ומתועב. כבר מזמן לא שמחתי לאידו של אדם כמו אותה שמחה לאיד שתמלא את לבי מחר בחזותי בהוצאתך להורג.
ב: הייל היטלר.

• קודם
• הבא