פרטים

קטגוריה: דיאלוגים שלא מן המניין

פורסם בחמישי, 26 אוגוסט 2021 10:54

כניסות: 445

דיאלוג בין שומר בית האריזה לבין בתו

המשתתפים:

א. שומר בית האריזה יוסף אלחנני בן ה-75 חבר קיבוץ "נחשולי תקומה" שנמנה עם מייסדיו.
ב. בתו דקלה בת הארבעים, חברת אותו קיבוץ.

המקום: שער בית האריזה לפרי הדר המשמש את הקיבוץ. בית האריזה ממוקם בפאתי הפרדס, כשלושה ק"מ דרומית למשק.
הזמן: חצות ליל ה25 בנובמבר שנת 1986 .

יוסף השומר קם מכיסאו ומטייל לאיטו על משטח הבטון הצמוד לשער הכניסה של בית האריזה העמוס פרי. לפתע הוא שומע קול צעדים הולכים וקרבים. הוא מבחין בדמות קטנה המגיחה מן החושך ומבהילה אותו בגלל חששו שגנב שוב פוקד את בית האריזה אשר הוא מופקד על שמירתו. אינסטינקטיבית שם ידו על קת האקדח הטעון.

א: מי שם? עצור !
ב: אבא, שלום. זו אני דקלה.
א: מה את עושה פה?
ב: רציתי לעשות לך הפתעה.
א: מה ז'תומרת?
ב: סתם... רציתי לבקר אותך.
א: יכולת לבקר אותי מחר בבוקר. מדוע לבוא באמצע הלילה?
ב: אני קלת רגליים. תוך ארבעים וחמש דקות הגעתי מביתי ועד הפרדס.

יוסף נוטל ארגז פרי ריק ומזמין את בתו לשֶבֶת לידו.

א: דקלה, מה מביא אותך לכאן? אני משער שלא באת לכאן סתם כך ללא סיבה.
ב: השערתך נכונה.
א: אני מנחש שאת מעוניינת שנדבר.
ב: נכון. אבל לא מייד. אני צריכה לחשוב לפני שאתחיל לדבר.
א: כל הלילה לפנינו.

דקלה שקועה בשרעפיה ואינה ממהרת לפתוח את סגור לבה. ניכר על פניה שהיא מתלבטת. לאחר כמה דקות של שתיקה, מדברת דקלה בהיסוס מה.

ב: כבר מזמן אנחנו צריכים לדבר...
א:  על מה?
ב: אתה לא יודע?
א: קימות כל מיני אפשרויות.
ב: כשהייתי קטנטונת ותמימה לא הבנתי כלום וחשבתי שכל האבות נוהגים עם בנותיהם כפי שנהגת עמי.
א: אני יודע למה את מכוונת. כשזה קרה לנו, לא היית כבר כל כך קטנטונת. נערה בת 15 איננה קטנטונת.
ב: מבחינה נפשית הייתי קטנטונת. לא יותר מילדונת. אני דורשת ממך הסבר והתנצלות. באותם ימים לא הבנתי כלום ואתה, אבא ניצלת זאת לרעה, מה גם שאמא לא היתה בסביבה כדי לגונן עלי. רק אחרי השירות הצבאי הבנתי בדיוק מה עוללת לי ולא הפסקתי לבכות.
א: צר לי על כך. אמך נפטרה כשהיית בת שלוש וחצי. דעי לך שלמרות הצער והכאב, עשיתי כמיטב יכולתי לגדלך בצורה נאותה ככל האפשר. אני מודע לעובדה שבשלב מסוים של חיי, לא הייתי אבא אידיאלי.
ב: אידיאלי... מי מבקש אבא אידיאלי. פגעת בי לא פעם אבא. איך לא שלטת ביצרים החייתיים שלך?
א: ניסיתי וזה לא הלך. שנים התאפקתי בתוך חברה פוריטנית קטנה וסגורה. אבל כשהגעת לגיל ההתבגרות, לא עמדתי בפיתוי. היית נערה יפהפייה...
ב: נו, אז מה...
א: דקלה, כשנכנסת לגיל ההתבגרות, נתקלתי בקשיים בלתי נסבלים.
ב: אבא, תקשיב:  שנים רבות דחיתי את השיחה כי לא רציתי להביך אותך, עד שחשתי מחנק גדול, אתה מבין? יש לנו סוד משותף ואסור בשום אופן שיתגלה. אני בעיקרון שונאת להטיף מוסר, ובכל זאת אשאל: האם לא ידעת שכאשר גבר זקוק לאשה לצרכיו המיניים, עליו למצוא לו בת זוג בגילו ולא תחליף זמין, טרף קל?

מרכין ראשו.

א: מה שנכון נכון. דקלה, אין לך מושג עד כמה אהבתי אותך ועדין אוהב. לא מדובר רק בפורקן מיני. אהבתי אותך הן כאב האוהב את בתו בכל לבו והן כגבר האוהב את אהובתו.
ב: זה בפירוש עיוות המציאות.
א: מי אומר שהייתי בסדר? כשהתגייסת לצבא, חשבתי הרבה עלייך והיו בי אלף חרטות. אני מתפלא שרק היום כאשר את כבר בת ארבעים, אנחנו משוחחים על הנושא הזה בפעם הראשונה.

שתיקה ארוכה.

א: דקלה, תדעי לך שאכלתי לי את הלב בגלל מה שעשיתי לך. אינני חף מנקיפות מצפון. את אשה נאה אבל אדם סגור ומאופק. אדם מאופק הוא במובנים רבים אדם קשה. האשמתי את עצמי לא פעם בעובדה שמעולם לא נישאת.
ב: אין לי מושג אם אתה אשם ברווקותי הממושכת. אולי כן ואולי לא. כך רצה הגורל. אבל מה שעשית לי בהיותי ילדונת, היה מעשה חסר אחריות ופוגעני. יתכן מאד שהיו לכך השלכות ארוכות טווח. אינני מסוגלת לחטט כה עמוק בנבכי נפשי.
א: אני יודע ומצטער מעומק הלב. אני מבקש ממך סליחה, דקלה. מאז מותה של אמך, ידעתי בדידות וצער. אינני מחפש תרוץ אבל על רקע כזה בו התנהלו חיי, קורים דברים לא טובים.

יוסף מרכין ראשו. דקלה מקרבת את ראשה אליו עד כדי מגע קל בכתפו. הוא מחבק את כתפיה. היא קמה ממקומה. אוושת העלים בפרדס מתחזקת בשל הרוח. הירח מחייך מעל ומאיר את צמותיה של דקלה.

ב: אבא, זו היתה שיחה קצרה אך חשובה. בהזדמנות זו ברצוני לספר לך שנרשמתי ללימודים בסמינר למורים בתל אביב. העברתי למזכירות הקיבוץ בקשה לשחרר אותי מעבודתי במפעל.
א: בהצלחה!

דקלה מסתלקת בצעד מהיר ועושה דרכה אל החושך.

א: לילה טוב, דקלה. מקווה שתמחלי לי על הכל.
ב: ימים יגידו.

• הבא