פרטים

קטגוריה: סיפורים מתוך ספרים

פורסם ברביעי, 04 מאי 2022 07:16

כניסות: 359

קטע סיפור מתוך הספר "מידה כנגד מידה"

כאשר פסעו ג. והנערה שלצידו על המשעול המתפתל בין תלוליות אדמת הבזלת, ניתך ארצה מטר עז. השניים החישו צעדיהם. הוא, בצעד מהיר קדימה, היא נשרכת מאחור ומגמתם – המשק הרטוב, המנומנם.

טרם הנץ החמה, הגיעו השניים רטובים עד לשד עצמותיהם ורועדים מקור אל המדרכה המוליכה אל צריפו של ג. שבפאתי הקיבוץ. בחוץ לא נראתה אף נפש חיה. איש גם לא הבחין בהם עת נצבו על מפתן צריפו של ג. רוזנברג.
לפני שנכנסו, נשאה הנערה עיניים שואלות אל פניו הלאות של ג. כי חששה להיכנס לביתו. אולי תהתה אם לכבודה להיכנס למעונו של גבר. אפשר שדאגה פן תכעס "אשתו"... מכל מקום, ג. שלח לעברה מבט מרגיע, הנהן בראשו לאות כי הכול כשורה והשניים נכנסו חרש לחדרו שבצריף.
ג. הניח אצבעו על פיו והשמיע סימן אזהרה ברור: "ששששש...." היא הנהנה בראשה שהבינה כוונתו.

ג. לא נשתהה. חיש נטל מגבת נקייה מארונו וניגב את ראשה וידיה של הנערה שעמו. אחר ניגש אל הארון בו הייתה טמונה ערכת ה"עזרה-ראשונה" במגרה מיוחדת שיועדה לשם כך, פתח אותה וביד קלה ובוטחת חבש פצעיה של הנערה הערבייה הפצועה, אף מרח משחה על שפתה התחתונה השסועה מעט. הוא ניגב את ראשו ופניו במגבת וניקה במטלית את עקבות הבוץ שכיסו את רצפת החדר בהיכנסם. משסיים מלאכתו, פרש שמיכות צבאיות על רצפת העץ שבפינת חדרו כדי לרפד ולהכין את יצועו החדש. מחר יעשה מאמץ למצוא בעבור עצמו איזשהו מזרון ישן כי בנדיבות לבו השאיל את מיטת הברזל שלו לנערה. הוא "הסביר" לה בידיו כי מעתה ואילך, זה יהיה מקום משכבה הקבוע. הנערה לחשה "שוכּראן" (תודה) חרישי והודתה לו במנוד ראש ובחיוך מבויש. מחרישים הצטנפו כל אחד בפינתו מכוסים בשמיכות. הוא תמה על כך שאינה דוברת עברית כלל. מה יאמר לה, ואיך? פתאום זקפה הנערה את ראשה ואמרה: "אֶסְמִי נאבּילָה ושׁוּ אֶסמאכּ?" (שמי נאבילה ומה שמךָ?) ג. זקף ראשו מן הרצפה ושאל בקול עייף: "מה אמרת? אינני מבין ערבית." "אנה נאבילה" – חייכה אליו בלובן שיניים. "נעים מאד, רוזנברג" – השיב. "שוּ?"  "רוזנברג".  "רוסינבאררר?" – התאמצה לבטא שמו כיאות וג. צחק בקול. שוב חייכה בביישנות. צל נפל על ריסי עיניה המושפלות ועל צדודית פניה והדגיש קלסתרה הנאה. ג. היה סקרן לדעת מדוע הוכתה בידי הגבר הערבי הצעיר שרק נוכחותו החמושה, המפתיעה שלו עצמו גרמה לאותו גבר לחדול ממעשיו ולהימלט.
ג. ניסה לדבר אליה באנגלית אך היא לא הבינה מילה. לבסוף פנתה אליו בשפתה באמרה: "אנתָ זלמי טייב" (אתה אדם טוב) והוא הנהן בראשו בחיוך למרות שהבין רק את פירוש המילה: טייב.       

ג. שכב אפרקדן, כפות ידיו למראשותיו. למרות השמיכות הצבאיות שפרש, יכול היה לחוש בעצמותיו את צינת רצפת העץ תחתיו. הוא נעץ מבט ממושך בתקרה ותהה מדוע הוכתה נאבילה באכזריות שכזאת עד שכמעט קפחה את חייה. "שמא פעל על רקע חילול כבוד המשפחה? כיצד אוכל לתקשר עם הנערה באין עמנו לשון משותפת?" היא שכבה על גבה, עצמה עיניים וניסתה להירגע אך לא עלה בידה להירדם. על כן לא הבחינה במבטים ששלח ג. לעברה. עורה השחום, שחור תלתליה ופניה היפות, דברו אל לבו וחש כי מעתה ואילך, לא יוכל להתעלם מנוכחותה רבת החן. בחצי חיוך פלט ביידיש חרש: " אָ שיינער שיקסֶע" (נכרייה נאה). אחר כיבה את האור, אסף שמיכתו על גופו ונרדם. עד מהרה בקע מפנתו שעל הרצפה, שאון נחירותיו. נאבילה התקשתה להירדם. היא היתה שרועה על המיטה ועיניה פקוחות אל החושך. לא מכבר ניצלה מרצח ודאי מיד אחיה אשר בלבו קינן חשד שווא כי היא מקיימת יחסי קרבה עם יריבו שבכפר, שנוא נפשו לטיף. "אללה היטיב עמי הפעם בשלחו אלי גברתן יהודי אמיץ לב היישר מן הסגריר והאופל כדי למלט את נפשי ממוות. ועתה, לאן אלך? האוכל לחזור אי פעם לכפר מולדתי? איך אדע מה עלה בגורל אחי אחמד שלבטח נפצע אנושות בנפלו בעת מנוסתו אל באר הכפר. דמעות עלו בעיניה כאשר הוסיפה להרהר בכל אשר התרחש באותו לילה אלים. עתה חשבה על עתידה ולבה לא נבא לה טובות. נאבילה התייפחה חרש. "מדוע" – יבבה בקול חרישי – מדוע אחמד אחי לא הקשיב לדבריי שרק ידידות טהורה שוררת ביני לבין לטיף? מדוע?"

כל אותו בקר היתה נאבילה שרועה במיטה שהעניק לה ג. בנדיבות לבו, חבולה אך ללא שום פגע רציני. עיניה היו פקוחות. עדין נסערת הייתה וחֶרֶף ניסיונותיה, לא הצליחה להירדם. בצהרי היום נעור ג. משנתו, קם, התלבש ופנה מייד אל המקלחת הציבורית לרחוץ את גופו. אזי יצא לחדר האוכל כדי לאכול ולהביא גם לנאבילה את מזונה. משחזר, שאל משְכֵנְתו גיגית גדולה, מלא אותה במים פושרים. אחר הביט בנאבילה והורה בכף ידו על הגיגית תוך חכוך קל של זרועו במים כדי לסמן שניתנת לה האפשרות לרחוץ גופה. היא הנידה בראשה כי הבינה. הוא הגיש לה מגבת לבנה נקייה וסבון רחצה, סבב על עמדו חיש ויצא ללא אומר לעבודתו באורוות המשק. בהיעדרו, נשמה נאבילה לרווחה, פשטה בגדיה במהירות והחלה רוחצת במים. לא היה לה כל מושג מתי ישוב גואלה לביתו וחשה כי יש לנצל כל רגע שהיא לבדה בחדר. מגע המים הנעים לה והיא התעודדה. 'רק לא לחשוב מה יהיה'.

• קודם
• הבא