פרטים

קטגוריה: מאמרים מאת מיכאל רייך

פורסם בשני, 01 פברואר 2021 12:17

כניסות: 279

מאת צדוק עלון 
הוצאת "עמדה" 2020, עורכת: גל קוסטוריצה

ברחמים

הסיפורים הכלולים בספרו החדש של ד"ר צדוק עלון "כעפר הארץ", על אף שכל אחד מהם שונה מרעהו, יש בהם קו מנחה משותף וניכר בהם שנכתבו מתוך אנושיות, אהבת האדם וגעגועים לדמויות שחלפו ואינם – ועוסקים ברובם, כך נראה, בקטעי חיים של "אנטי-גיבורים", אולי במכוון, לעשות עמם צדק בעצם העלאתם לכדי דמויות מסופרות. אני מצאתי בסיפורים כוונה מתמדת של הכותב לרדת לשורשי הדברים המתרחשים בעולמנו המורכב, להבינם לעמקם, אולי מפני שבאופיו ובתוארו הפורמלי הינו פילוסוף. אבל עלון דן בדברים גם כאיש שוחר טוב המחפש את הלוגי, הטוב והנאה בכל דבר. אדגים. אפילו בדמותה של הכייסת ("הכייסת" עמ' 41) יודע עלון למצוא נקודות זכות המעוררות מחשבה אצל הקורא, כפי שהוא מטיב לעשות גם כלפי שאר הדמויות בסיפוריו השונים, העולות מבין דפי ספרו. נראה לי שעלון בכתיבתו המעמיקה, נוגע במהותם הפנימית של גיבורי סיפוריו ומניעיהם. ולא זו בלבד, אלא גם יודע לרומם את ערכם בעיני הקורא. הוא עושה זאת בחמלה, בעין בוחנת ובהומור דק בכל הסיפורים הכלולים בספר.

אני בחרתי ברשימתי להתמקד בדמותו של רחמונה (רחמים) הלקוחה מסיפור בשם זה (עמ' 51). האיש אינו סתם איש קשה יום. כפי העולה מתיאורו בסיפור יש בדמותו של רחמונה תמימות מאירת עיניים, תמימות כובשת למרות שפה ושם מעוררת בקורא תמיהה או תהייה. בכל זאת אמפטיה. האיש "מבין דברים" במובנם הבסיסי ביותר, הייתי אומר במובנם ה"היולי". מצד אחד, דברים כהוויתם ללא כחל ושרק אך מצד שני, בהיות האיש חסר תחכום, תגובותיו לצופה מן הצד – תמוהות או שאינו מורגל לשכמותן. עובדה זאת בלבד עושה אותו מיוחד, מסקרן ומושך את הלב. המסַפֵּר כנער הכיר את רחמונה כיוון שהאיש היה נשוי לשרה דודתו של המספר. עלון כותב עליו באהבה, בחמלה רבה, בגעגועים. זה כאמור החוט המקשר, חוט השָני לאורך הספר. ר"ל: עלון מתייחס לדמויות שבסיפורים מתוך הבנה למניעיהן, תמיד באמפטיה הנוטעת בלב הקורא אמונה שהעולם לא רק עגול אלא גם יפה ויש טעם לחיות בו.

הסיפור "רחמונה" מתחיל בתיאור האיש רחמונה העולה במהירות במדרגות ביתו של המסַפֵּר הנער, נפגש עם הוריו (של המסַפר) כדי לבשר להם על מות אשתו. אבל רחמונה עושה זאת בדרכו המיוחדת כל כך שמעוררת במסַפֵּר תשומת לב, חיבה ואפילו זיכרון שחימם את לבו לאורך שנים ככל שהיה נזכר ברחמונה. ובכן, רחמונה לא מיהר להגיע לפואנטת המוות תכף ומייד. הוא סיפר ותיאר בפני הוריו של המספר את כל מה שקדם למות אשתו משהגיעה זו לבית החולים וכיצד נודע לו עצמו על מותה. "היא היתה למעלה" – מספר רחמונה - "ולי לא נתנו לעלות אז נשארתי למטה וחיכיתי ובסוף באו וקראו לי להיפרד ממנה. מה אגיד לכם, היא נחה. הרופאים לא הצליחו להציל אותה. היא נפטרה, מה לעשות. אבל לפחות קבלו אותה ללא תור." (עמ' 56). הנה דוגמא לאופי דמותו המיוחדת של רחמונה שידע תמיד להתמקד בדברים הלא חשובים, לכאורה. לעומת מותה של אשתו שהיה צפוי לו, אירע לו נס ה'קבלה ללא תור' שהיה לחלוטין בלתי צפוי ושקבל אצלו מימד מכונן. סיפור מותה של שרה שזור בהומור דק עד גרוטסקי אבל המספר בוחר לתאר דבר מה נוסף שמשך אף הוא את תשומת לבי: פניו של רחמונה המוארות בזוהר מיוחד שמקורו מעצם היותו תמים וחף מכל רוע בספרו לבני המשפחה על מות אשתו. "ונדמה היה בעיניי שבימיו האחרונים לא התפוגג רחמונה האיש אלא בשמחתו הבראשיתית נכנס אל הנצח – נצח ילדותנו – לשכון שמה בשלווה עם שרה אשתו ועם דמויות ילדותנו הנצחיות" (עמ' 57). כך בחר עלון לסיים את הסיפור היפה הזה.

הסיפורים היפים והאנושיים שנכתבו בכישרון, בעין פקוחה וזוכרת, באזן קשובה ובמבט חד, מפוכח אך אופטימי על החיים – גורמים לי להמליץ בחום על הספר "כעפר הארץ". תודה לכותבו צדוק עלון.

• קודם
• הבא