פרטים

קטגוריה: מאמרים מאת מיכאל רייך

פורסם בשני, 01 פברואר 2021 13:40

כניסות: 419

מאת מרגלית מתתיהו
הוצאת בת-אור, 2010

משהגיע לידיי ספרה של המשוררת והסופרת מרגלית מתתיהו, שמחתי מאד. זה מכבר בקשתי להתוודע אל יצירותיה ואל עולמה של היוצרת. ואכן ספרה "הספק" לא אכזב. הספר הינו אסופה בת שבעה סיפורים קצרים.  רשימתי זו מתייחסת אל כלל הסיפורים שבספר אך אתמקד בחשובים שבהם אשר אותם אהבתי במיוחד.

א. האיש משדה תעופה

סיפור זה פותח את הספר. "האיש משדה התעופה" הוא סיפורה של אישה בשם מרים או מירי (שמה מסתבר רק לקראת סיומו של הסיפור) שידעה אהבה בעברה, שנפרדה לפני שנים רבות מאהובה או בעלה ועתה היא חיה בין שני עולמות : עולם עברה האישי הישן, ועולמה העכשווי המחפש אהבה חדשה להיאחז בה, כמעט ככורח בלתי נשלט. אך לא רק זאת. יוון היה משכן עברהּ טרם עלייתה לארץ החדשה (ישראל), ודומה שהיא טרם מצאה מקום בו תוכל לקבוע סופית את מקומה הנכון מבחינה רגשית. כלומר: לפנינו דואליות כפולה של נפש אחת אשר בצר לה , מרבה לחלום חלומות מוזרים בלילותיה, ומאמצת לה הרגל אובססיבי של נסיעות כפייתיות אל שדה התעופה. ניתנת הדעת לומר שהכותבת משתמשת בשדה התעופה כדי להדגיש זמניות, דרכים, היעדר בית קבע ומן הסתם גם ריחוף כשם שהמטוסים מרחפים באוויר בעוברם בין מדינות. חיפושיה אחר אהבה מביאה אותה להיכרות עם איש נאה שאף הוא מוצא עניין כמותה בשהייה בשדה התעופה, אך מסבותיו שלו הקשורות בקורות חייו המורכבים לרבות נישואיו לאשה נוצריה ממנה התגרש מאוחר יותר. "מחפש תשובות לחיי" – הסביר לגיבורה עת נפגשו בסלוניקי. ולמעשה, פעמיים נפגשה גבורת הסיפור עם האיש, פעם בשדה התעופה בארץ, ופעם, להפתעת הגיבורה, גם ביוון. לארך הסיפור מרים מגלה בו עניין רב ולא חדלה בעצם "להזמינו" לחלומותיה התכופים, לרבות רמיזה ארוטית מובהקת. ומעניין הסיום בו אומר הגבר המלווה גם בדמיונה של הגבורה צמאת האהבה: ” ברוכה  הבאה לשדה התעופה !" (עמ' 48) וזו בעצם הנקודה המקשרת שביניהם : שדה התעופה. הזמניות, הארעיות, הריחוף ובעצם התלישות מקרקע המציאות וכניסה לעולם רב דמיון, וכל מה שיכול שדה התעופה לסמל, אשר באפן הזוי למדי מהווה את מקום מפגשם, מוקד חלומם המשותף. הם כאן, בארצם החדשה, אך שרשיהם נותרו ביוון. סיפור אנושי על חיפוש קן של קבע, בית אוהב אמיתי.

ב. הספק

בסיפור זה גיבור הסיפור הוא אדם שספק שימש כסוכן סמוי בשירות הביטחון, ספק היה פושע אלים. את גרסתו המטיבה עמו הוא מספר לסופרת או עיתונאית, מכל מקום אשה שעניינה בכתיבה, שנפגש עמה באקראי בבית מלון בצפון הארץ, על מנת לתעד בדרך כלשהי את עלילותיו מנקודת הראות שלו, בטרם ימות ממחלת סרטן הריאות בה לקה. בנוסף לכך הוא מפקיד בידה גם את גרסתו הכתובה. לפני מותו הוא דואג שבני משפחתו יזכרוהו כאדם חיובי וראוי. כאמור, עניינו של הסיפור הוא המפגש בין השניים, החורג אל מעבר למפגש בבית מלון. השניים נפגשים עם בתו הבכירה, ובדרכם אף פוקדים את בית העלמין שם טמונה דמות חשובה בחייו של האיש - אמו. ככל שהם יחד, וככל שהיא מכירה אותו יותר ופיסות המידע עליו נארגות למעין פסיפס חיים, הולכת וגדלה תהייתה לגביו, ולמעשה עד יום מותו הצפוי, איננה יודעת בוודאות מי היה אותו אדם. הספק אינו מֻסָר מלבה עד מותו של אותו גבר שדמותו אפופת מסתורין. אלא מה שברור וחזק, ולמעשה מהווה את נקודת המשען שבסיפור ואולי את שיאו, הוא נושא האהבה. במכתב שהפקיד בידיה של ידידתו מבית המלון מתגלים רגשותיו המפתיעים כלפיה. וכל כך למה? היא שמשה לו אזן קשבת נאמנה עד מותו. והרי הקטע הסמוך לסיום הסיפור: "ממשפחתו עבר אליה. על אהבתו העמוקה אליה, הוא ידע נשים רבות בחייו - כתב, נשים מזדמנות שגופן היה לו מקום פורקן בלבד. עכשיו כל חלומותיו מקופלים במילה אהבה, אהבה טהורה אליה. היא עבורו המתיקות האחרונה בחייו" (עמ' 62).  
כקודמו, סיפור אנושי אלא שהפעם מדובר באדם שחשובה לו תדמיתו בעיני בני משפחתו ובעיני הציבור הרחב, הצמא כל כך לאהבה ואינו מוותר עליה עד רדתו אלי קבר. ודווקא משום הספק לגבי דמותו של הגיבור, הופכת אהבתו למושג או מעמד אוניברסאלי וזוכָה למשנה תוקף בנראטיב הלא פשוט.

ג. מדרגות של חצות

סיפור על אהבה קִצְרַת-מוֹעֵד שיש בה כמעט כל מה שמשיק לאהבה: נשיקות מתוקות מיין, מישושי גוף הדדיים עד געגועי כמיהה למימוש חוזר, שוב כתמיד באותו מקום: חדר המדרגות, ובאותה שעה: שלוש אחר חצות, ועם זאת אין בה דבר : הכל בחטף, הכל ללא רגשות, ללא עתיד, ללא מימוש וללא פורקן. ואולי זה סוד קסמו של הסיפור: האנטגוניזם שצויין בפתיח המתואר בעדנה, שפירושו בעיני האשה הנשואה המשתובבת רק "חמש דקות קצרות", ובעיני הגבר רודף הריגושים: "חמש דקות מלאות" (עמ' 74).  סיפור ריאליסטי קצרצר כתוב היטב המשאיר טעם טוב בפה.

ד. הפגישה

סיפור על פגישה מקרית בין שני אנשים בוגרים נשואים המוצאים בבית מלון ירושלמי, עניין משותף, המוביל היישר אל המיטה. הגבר מתואר כשווה נפש לכל נושא הבגידה, ואילו האשה, ככל שאיננה שלמה עם עצמה, "נשאבת אליו" כמילותיה של המחברת. כשהניתוק מן המאהב הספונטאני קשה, והפרי האסור מפתה, מוצאת האשה צידוק למעשיה בכך שכל עוד נמשכת מלחמת לבנון, ובנה נמצא שם תוך סיכון עצמי וגרימת דאגה גדולה להוריו, אל לה לנתק עצמה מהאיש החושני, היודע לענג אותה ולהרגיעה. והיא הרי יודעת שהצידוק נשען על כרעי תרנגולת, ובכל זאת...  סיפור ריאליסטי קצרצר היודע לגעת בפרובלמטיקה של מעשה הבגידה מנקודת מבט נשית. הפיתוי שריר וקיים, ושאלת המוסר אינה עומדת על הפרק. מבין השיטין עולה שהאשה מודעת למחיר שתיאלץ לשלם בעתיד בגין היעדר נאמנותה.

ה. הסכין

סיפור על אהבה גדולה על כל היבטיה: אהבה למסורת היהודית תוך דגש על כיבוד השבת, אהבה למשפחה ואהבה שבינו לבינה. אהבת השבת מקבלת בסיפור משנה תוקף באמצעות הסכין, סכין לביצוע חלת השבת לפרוסות, שהיא סכין הזכרונות בעיניה של הדוברת, ואותה סכין מסמלת בסיפור גם שסעים שהרי יחסי האב והאם היו רעים למדי, והיא יכלה לשהות בביתה רק מכוח אהבתה לאיש הצעיר שנזדמן לחייהם ואשר חי תקופה מסויימת בביתם, אך מספיק זמן כדי להתאהב. וגם לסכין יש סיפור משלה: היא ניתנה לאם כשי מאהובה, יום לפני שנשא לו לאשה צעירה בת שמונה עשרה...עם זאת ולמרות הכל הסכין מקיימת את יעודה: לשמש את בני הבית לחיתוך חלת השבת לשם קיום ברכת "המוציא לחם מן הארץ" כדת וכדין. ניכרת התרפקותה של הכותבת למשפחתה הבסיסית, הבראשיתית, אהבה ללא מצרים וגעגועים לאמה, למסורת ישראל ואפילו לדקויות "שבינו לבינה" שהם חלק בלתי נפרד מחיינו.

לסיכום:

מרגלית מתתיהו מוליכה את הקורא בשבילי ספוריה בכישרון סיפורי ניכר, בעדינות, אפילו בחמלה ומאפשרת לו כמעט לגעת בגיבוריה. כתיבתה מרגשת וניכרת מעורבותה היצירתית והרגשית בתיאור הגיבורים ובפעלם (בעיקר בסיפור הנפלא: "האיש משדה התעופה"). במרכז סיפוריה, כאמור, עומדת האהבה. ועמה בן לוויתה הנאמן – הגעגוע. עם זאת, כדי להבין את המוטיב המרכזי, המוביל בכל הסיפורים, יש צורך בהתבוננות בקורות חייה של המחברת, שנולדה אמנם בתל אביב, אך שרשיה הרוחניים ינקו מבית הוריה אשר ביוון. בניגוד ליהודה הלוי, אפשר לומר עליה כך: "לבי במערב ואני בסוף מזרח". עם זאת, אין ספק שהמחברת קשורה מאד גם לארצה החדשה, אך עולה על דעת הקורא שהיא עדיין מרחפת בין שני העולמות, והדבר בא לידי ביטוי בסיפוריה. שפתה פשוטה יחסית, רחוקה מִמְליצה ועם זאת פיוטית במידת הצורך, מוקפדת ומדויקת. שום ביטוי בספר אינו מוגזם ותואם כל סיטואציה. נהניתי לקרוא את מרגלית מתתיהו ואני מאחל לה שנות יצירה רבות.

• קודם
• הבא