מאמרים מאת מיכאל רייך
מיכאל רייך על הספר "פרשת גבריאל תירוש"
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים מאת מיכאל רייך
- פורסם בשלישי, 02 פברואר 2021 10:42
- כניסות: 959
מאת יצחק שלו
הוצאת "עם עובד", 2011
הספר "פרשת גבריאל תירוש" נדפס לראשונה בשנת 1964 ובמהדורתו החדשה, בשנת 2011 בהוצאת "עם עובד". לאחר הוצאתו לאור לראשונה, עורר כמה ויכוחים על מידת דיוקו ההיסטורי. כיוון שיודע אני במה דברים אמורים, אצטט ציטוט קטן מתוך דברי תשובתו של המחבר כלפי ההיסטוריון המבקר מר יהודה סלוצקי : "אף על פי שהשתדלתי שלא לסטות מן העובדות עצמן, לא אתיימר שהמסופר עולה בקנה אחד עם ההיסטוריה הרשמית של "ההגנה", אף לא עם זו של "אצל" או "לחי". די לי שהוא עולה בקנה אחד עם רשמים, שאיפותינו וחלומותינו באותה תקופה". סוף ציטוט. וזו הייתה לדעתי טעותו של ההיסטוריון שלא השכיל להבין שהמדובר הוא ביצירה ספרותית בה הכל מעובד בראשו של המחבר, מזיכרונותיו, תחושותיו ואף מדמיונו היוצר, ולא מוגש לקורא כאיזושהי אסמכתא היסטורית.
עלילת הספר מספרת על חבורת נערים ירושלמיים, חמישה במספר (תלמידי כתה י'א) שמורם החדש להיסטוריה (גבריאל תירוש) משכנעם להתקבץ יחד למה שהוגדר בספר לכל אורכו "חוג מצומצם ביותר", חוג אקסקלוסיבי סודי ביותר, לשם לימוד שׂדאות, א"ש לילה, תצפיות, שימוש בכלי נשק לרבות רימוני- יד, יכולת תקיפה וכיו'ב. בקיצור: כוח עברי לוחם. האיש הכריזמטי שהוא הדמות המרכזית בספר, מוציאם בסופה של סדרת אימונים ממושכת, לפעולות נגד פורעים ערבים. הימים הם ימי מאורעות תרצ'ו - תרצ'ט (1936-1939) בו רצח יהודים הם דבר יום ביומו, והוא, מנהיגם ומורם גבריאל תירוש שאינו יכול לשאת עוד את מה שכינה "ההבלגה", משכנעם ללכת אחריו "באש ובמים" כדי להיפרע מן הרוצחים הבאים ברובם מן הכפרים הסובבים את ירושלים, ומבקשים את דמם של היהודים. אין מקום עוד לפסיביות והתגדרות בין החומות, לדעת תירוש. אין מקום להבלגה, שהיא מדיניות ההנהגה הציונית בארץ. יש לעשות מעשה שיבהיר לפורעים כי מעתה תהיה הסכנה אורבת להם בביתם הם. ארבעת הנערים והנערה מוקסמים מאישיותו החזקה והסוחפת של מורם האהוב.
באחת הפעולות הללו, מוצאת איה, אחת מן החבורה (הבת היחידה בקבוצה) את מותה. ימים אחדים לאחר מכן נעלם גבריאל תירוש ואין יודע, כך עד סיומו הקודר של הספר, מה עלה בגורלו. השמועות יודעות לספר כי על הכפר שעפט ממנו יצאו רוצחיה של איה, נערכה כעבור ימים אחדים לאחר מותה, התקפת אנשי מחתרת יהודיים (או שמא היו אלה אנשי "ההגנה", אין איש אשר ידע), התקפה בה השתמשו במכונת ירייה, לשם מעשה נקמה על מותה של איה. אלא שאחד מהתוקפים היהודיים (גבריאל תירוש?)נחטף במהלך ההתקפה והוצא להורג בלינץ'. על אף מאמציו של המספר, לא עולה בידיו לגלות בוודאות מה עלה בגורלו של גבריאל תירוש. בספר מודגש יחסו המחפיר של הצבא הבריטי השוהה בארץ מתוקף המנדט הבריטי שניתן לו, כלפי הישוב היהודי, יחס של שוויון נפש גמור כלפי דם היהודי הנשפך כמים במשך תקופה ארוכה, מבלי לנקוף אצבע. עד כאן על העלילה.
למרות האחווה הגדולה בקרב חברי החוג המצומצם ביותר, דוק של עצב משוך על כל דפי הספר. שוב ושוב עולה בראשו של הקורא הרעיון כי אין מדינה נקנית על מגש של כסף.
הספר משופע בהומור צברי של הימים ההם, ונכתב מתוך אהבת ארץ ישראל במובנה העמוק ביותר. הספר מדגים לכל אורכו מהותה של רעות אמת, של כנות, של נחישות ושל נכונות לתרום עד מוות. גם קטעי אהבה יש בספר. אהבתו של המְסַפֵּר, אחד מן החבורה לאיה. וכן אהבתה של איה לגבריאל תירוש. גם זו וגם זו היו אהבות שלא הגיעו לכלל מימוש בתוקף הנסיבות. קטעי האהבה הללו מתוארות בעדינות רבה וברגישות.
שפתו של יצחק שלו עשירה, מדויקת ובמקומות מסוימים בספר, אף פיוטית. ניכר על המחבר שיד לו בשירה עברית איכותית.
לסיום, כמה עובדות על מחבר היצירה הזאת, המשורר והסופר יצחק שלו: יצחק שלו נולד בשנת 1919 בטבריה, גדל והתחנך בירושלים, ובה התגורר עד מותו בשנת 1992. הקים דורות של מורים בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים, וחידש את הוראת התנ"ך בדרך הטיול. פרסם קבצי שירה "אוחזת ענף שקד", "קולות אנוש חמים", "אלוהי הנושק לוחמים" ועוד. בשנת 1958, שנת העשור למדינה, נטל חלק בחידון התנ"ך העולמי שהתקיים בבירה וזכה במקום השני אחרי עמוס חכם. יצחק שלו הוא אביו של הסופר מאיר שלו.
