פרטים

קטגוריה: סיפורים מתוך ספרים

פורסם בחמישי, 28 ינואר 2021 17:30

כניסות: 353

קטע סיפור מתוך הספר מחיר המילים הטובות

יום המשפט הלך וקרב. לאחר ששלמו מקדמה שמנה לעורכי דינם בגין הכנת התיקים ולאחר ששניהם התקשו להירדם בלילה וחשו עצמם כבולים למציאות שלא רצו בה אך גרמו להיווצרותה, פנתה כרמלה עם שחר לצלקה ואמרה בפשטות: "יש לי פתרון."

צלקה הביט בה בחשדנות ושאלהּ מהו הפתרון. "תראה, יקירי. לשם השגת פתרון שישים קץ להתגוששות שלכם וניסיונכם לפגוע זה בזה, תצטרכו להיפגש ולהתפייס. מה יקרה בקשר לספרים שלכם, גם לזה יש לי פתרון יצירתי. אך ראשית דבר עליכם להיפגש וליישב  ביניכם את ההדורים. רק מכאן נוכל להתקדם." במשך שתי יממות עמלה כרמלה כדי לשכנע את בעלה העקשן שייסוג מעמדותיו הסרבניות. היא לא ותרה והייתה נחושה להשיג ממנו הסכמה לפגישה עם אחיו. "בסדר, כרמלה. למענך בלבד אקיים מפגש עם יחיאל" - הסכים לבסוף בעיקר כדי לרצות את כרמלה המותשת. "בפגישה יהיה עליכם להסכים לכך שאין טעם בכל הריב הזה ובמסגרת אותה הסכמה, לבטל את התביעות ההדדיות. אחר כך יש לי רעיון כיצד לגרום לכם להתקרב זה לזה בדרך מעניינת..." אמרה ולא יספה. "באיזה דרך, כרמלה?" – שאל צלקה בסקרנות. "לא אגלה כרגע. אני מאמינה שתאהב את הרעיון." 

אותו יום שהיה סמוך למועד המשפט, שוחחה כרמלה טלפונית עם ג'ויס והעלתה בפניה את רעיונה בדבר פגישת האחים. חיליק הסכים לכך משום שההצעה באה דווקא מצד אחיו או נציגתו. הוא זה שהחל בכל המריבה הזאת, הוא זה שעליו לבקש ראשון פיוס.

הפגישה נערכה "במקום ניטראלי ". היתה זו פינת חמד בזיכרון יעקב. בית קפה אינטימי טובל בירק. הארבעה ישבו זוג מול זוג בפנים זעופות משהו. בהיסוס מה ואפילו בחשדנות, לחצו ידיים בשתיקה. ג'ויס הרהרה בינה לבין עצמה: 'גם בכך יש כבר התקדמות...'

השתיקה נמשכה זמן רב מדי לטעמה של כרמלה שאמרה לבסוף: "לא התכנסנו כדי להזמין פיצות או סלט בנוסח תאילנדי. שניכם אנשים אחים" - הביטה בארשת מתוחה משהו בפני בעלה ואחר כך בפניו של חיליק . "ולמרות שאני יודעת שיש ביניכם מחלוקת קשה היא איננה קשה מכדי לישב אותה." ראשו של צלקה שח. כשנשא מבטו אל אחיו לבסוף, זע דבר מה בנפשו של חיליק. הוא זיהה בעיניו של צלקה אותו מבע ישן של עצב שאין לשגות בקיומו. לראשונה מזה זמן רב מאד, נפתח לבו אל אחיו. הוא הרהר ממושכות ולבסוף אמר לא בלי קושי:  "אני מוכן בתור מחווה של רצון טוב לבטל את התביעה המשפטית שהגשתי נגד צלקה. אבל אני מצפה ממנו שיעשה צעד דומה. ביטול הדדי יהיה פתיחה טוב, לדעתי." בצלאל דנציגר שתק. "צלקה, מה אתה אומר?"- נסתה כרמלה להאיץ בבעלה לומר תשובה בונה כלשהי. צלקה פנה אל רעייתו. 
 "כרמלה, אני מעוניין לדבר איתך ביחידות." השניים הביטו בפניה של ג'ויס כמו המתינו להסכמתה, לאישורה. 
"בבקשה." – אמרה ג'ויס. השניים, כרמלה וצלקה, קמו ממקומם, פסעו אל עבר פינת בית הקפה ונועצו ביניהם בקול שקט.
"קשה לי להסכים ולוותר על תביעתי. יש לי חשבון ארוך עם חיליק."- לחש צלקה על אוזנה של כרמלה. 
"תשמע יקירי. ותקשיב לי טוב. חיליק הניח לך סולם כדי לרדת מן העץ שטיפסת עליו וסבכת את שתי המשפחות בריב מיותר. זה הזמן להשלים עם אחיך. פיוס חיוני לך, למשפחתך וטוב גם לחיליק ומשפחתו. חשוב שגם ילדינו וילדיו יעלו על מסלול של קרבה משפחתית ושל ריעות. שקול את כל המשמעויות. זה הזמן להתפייס." הוא התנשם וניכר עליו שלא קל לו כל המעמד הזה.   

"מה נעשה אחר כך? מה יהיה עם הספר שלי שחיליק מעוניין להעמידו בצל ספרו, רק כדי לפגוע בי?"
"אתה טועה, צלקה. הוא אינו רוצה לפגוע בך בשום דרך. לאחר שתשלימו ביניכם, אשלוף מן הכובע את השפן העיקרי שלי. אבל ראשית דבר, תתפייס עמו. אתה יודע מה אתה צריך לעשות לשם כך." שוב הרהר ולבסוף נכנע. "אני אוהב אותך, כרמלה ומעריך אותך מאד. יודע אני שאת רוצה רק בטובתי." הוא שאף אוויר לתוכו והנהן בראשו. "שדה שכמותך, אישה פקחית שלי שאפשר לסמוך עליה תמיד. בגללך אתרצה הפעם." היא נשקה לו על שפתיו ונשיקה זו לא נעלמה מעיניה של ג'ויס שעקבה בעיניה בעניין אחר המתרחש בפינת בית הקפה. ג'ויס קרבה פיה לאוזן בעלה ולחשה לו: "אני אופטימית". חיליק חייך. "נחיה ונראה" – אמר. צלקה וכרמלה הצטרפו לשולחן שבמרכז בית הקפה. צלקה התלבט כיצד לבטא את עצמו. לפיכך ברר מילותיו בקפדנות כאילו גורל חשוב מוטל על שכמו. "טוב, אומַר קצרות בלי ללכת סחור סחור. אני מציע שנבצע יחד ביטול הדדי של התביעות ההדדיות שלנו זה כלפי זה. מקובל עליך, חיליק?"
"מקובל" – השיב חיליק מיידית, חיוך גדול שפוך על פניו - "עוד היום אפנה לעורך הדין שלי בבקשת ביטול התביעה שלי כנגדך. חבל. שלמתי כבר לאיש הזה מקדמה גדולה, מיותרת. אך כמו שאומרים: אין בוכים על חלב שנשפך."
"תודה, חיליק – לחש צלקה. שניהם הזדקפו בכיסאותיהם  בו-זמנית, קמו על רגליהם, התרחקו מעט מן השולחן והתחבקו ארוכות עד שצלקה לא עצר את דמעותיו ופרש לפינת בית הקפה שמא יראוהו בחולשתו. זכְרון עמום הציף את ישותו. רגע שכוח כמעט מתוך שעותיו על ספינת מלקולם השנייה : פעוט קטן גלמוד מייבב. החווייה שצפה ועלתה מאי-שם כגחלת אש זרה, כבתה מייד. 'כן, אנחנו אחים. לכן עלינו לנהוג כאחים.' משהתאושש, הצטרף צלקה לשולחן ובאותו הרגע אמרה כרמלה:
"קודם כל תודה לשניכם, צלקה וחיליק על גדלות הרוח שהפגנתם. מגיעה לשניכם מחמאה כגדולה. ועכשיו אתם בוודאי שואלים עצמכם מה יהיה בגורל הספרים שלכם. ובכן, למזלכם הוצאתם לאור את ספריכם במהדורות קטנות, יחסית. אל תצטערו שכתבתם אותם. הם יעמדו  לרשות צאצאינו ולכל המתעניין מבלי למכרם כלל. תוכלו לשמרם אצלכם בבית, למזכרת. מאידך גיסא, אני יודעת ששניכם מעוניינים לא רק להנציח את קורותיכם למען הדורות הבאים, לבני משפחותיכם, צאצאיכם וכדומה, אלא גם לזכות בתהודה ציבורית כלשהי, במילים אחרות, בפרסום יצירותיכם בקהל ישראל שהוא בעיניי לגיטימי בהחלט. יש לי הצעה: הימנעו בשלב זה מלמכור את הספרים שכבר ראו אור. אני מניחה שתוכנם דומה מאד זה לזה. שבו יחד, תאמו ביניכם לוחות זמנים, כתבו מחדש את סיפורכם, אולי באופן הבא: פרק אחד יכתוב חיליק והפרק הבא צלקה וחוזר חלילה. כמובן שאתם תחליטו בעצמכם אם ברצונכם לעבוד באופן הזה. הלא הטיוטא והבסיס כבר לפניכם. רב מאד המשותף בסיפוריכם, המלאכה תהיה קלה. אחר כך תוציאו לאור ספר משותף שמחבריו יהיו שניים: בצלאל ויחיאל דנציגר. כך גם ירשם על גבי כריכות הספרים שיודפסו. מה אתם אומרים?"

ג'ויס הביטה בעיניים מלאות הערכה בפניה השחומות של כרמלה. "אני נפעמת ממך..." – מלמלה חרש.
"אני מסכים" – אמר צלקה.
"ברצון רב"- חייך חיליק ולחץ בחמימות את יד אחיו. הקרח נשבר.

• קודם
• הבא