סיפורים מתוך ספרים
איש-דג
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים מתוך ספרים
- פורסם בחמישי, 28 ינואר 2021 18:08
- כניסות: 339
סיפור מתוך הספר מחיר המילים הטובות
... לעיתים היה משייט לאורך החוף גם ביום - כאדם, וגם בלילה – כדג. הוא נולד מצלילים רכים, מן האור הלח ומן האהבה וראשית התהוותו הייתה של אדם. בליל חורף מדברי גשום התרחשה לידתו, אך רוחות מזרחיות, רוחות השרקיה נשאו אותו הלאה משם, והלאה...
למזלו, באותה שעה ממש, נשבו רוחות ים מערביות בחזקה, התערבלו עם השרקייה, כוונו דרכו כבשָקול-כוחות פיזיקלי דרומה ולפיכך הוטל לעת ערב המימה, אל הים האדום, שאלמלא כן היה נגזר עליו להתעורר על אחד מסלעי המדבר הצחיחים ולאחר מכן - למצוא שם את מותו הוודאי בין קרני החמה הלוהטות ובין סופות החול. מה הופך אדם לדג, ושוב לאדם וחוזר חלילה, ומדוע? תעלומה שאיש לא יפתרנה... והים האדום? רבות שאל עצמו ללא מענה, מדוע זכה הים לשם צבעוני זה. היה תמה אם בשל הדם הרב ששפך האדם על חופיו לאורך ימי ההיסטוריה האנושית, ואם מודע האדם באמת למעשיו ולנזקים שהוא גורם בתעתועי נפשו. שאלת נזקי האדם, הפכה עם השנים למוקד חייו ותשומת לבו.
ביבשה המוארת אור שמש, באווירת חוסר ודאות, יתום מאם ואב, ניזון ממה שיכול היה הטבע המיידי להעניק לו, גדל והתפתח. את לילותיו עשה כדגיג כָסוף הנע בשקט ובבטחה בים המלוח. לעת ההיא היה מוסיף ושואל: האם ממלח הזיעה או מן הדמעות, נמלח הים?
בגבור רעבונו עת שהה בים, ניזון מאצות ים אך לעיתים גם רָעַב. כשטַעַם האצות היה מבחיל בשל הפסולת הכימית שהוזרמה באדישות מַמְאֶרֶת ממפעלי האזור, ובשל מי הביוב העירוני שהוזרמו במכוון אל בין גלי הים האדום, היה מונע עצמו מלגעת במזונו, גם אם היה זמין לו. הוא היה מצר מאד על הנזקים העצומים הנגרמים לים על ידי האדם אך לא היה לו בפני מי להתלונן כי מששב בבקרים להיות אדם, שכח לחלוטין את כל תלונותיו כדג. הן כאדם ומטבע הדברים גם כדג, היה יצור אילם אך הדבר לא הפריע לו למַנות עצמו למשגיח סביבתי כי עיני נץ היו לו ואוזניים הקשובות לכל דבר שיח ושיג בטבע. יום אחד בשעת מילוי תפקידו כ"שומר החותם", שמע קולות חזקים שמעודו לא שמע כמותם, בוקעים ועולים מכוון מטע הדקלים שניטע בצדה המזרחי של ימת המלח הגדולה בארץ הצבי. הוא מיהר לשם במו רגליו הקלות אך לא ראה דבר זולת בקיעים באדמה. האיש-דג לא ידע עדיין כי מדובר בראשיתה של היווצרות הבולענים, אותם בורות ענקיים הנוצרים בתהליך קרסטי בקרום החיצוני של כדור הארץ בשל המסת המלחים ואובדנם אל מצולות התהום. להפתעתו, נסתבר לו כי שום אדם זולתו, לא שמע את הקולות ולפיכך הרהר באפשרות שהיו אלה קולות אזהרה פנימיים שבו.
בערב, כשהפך לדג, לא זכר מה אירע בהיותו אדם. על כן לא דאג כלל ולא ניסה ליצור כל קשר עם ידידו העמלץ הלבן, שהיה לא רק המסוכן בכרישים, אלא בעל חוש הצדק המפותח ביותר מבין הדגים הגדולים, כדי להתלונן בפניו. לא היה כל טעם לעשות זאת מפני שמעשים אלה נעשו ונעשים בידי האדם בלבד ומעולם לא היו בשליטת דגת הים. למגינת לבו, חזה באחד הלילות במחזה מכמיר לב שהבהיר לו הבהר היטב את מצב איכות המים בים האדום. לאורם של דגי חשמל שהובהלו במיוחד לכאן: עשרות, ואולי מאד דגים, קטנים כגדולים משכו בשיניהם את הלוויתן נחש בריח - מלך המחוז, אל שונית סמוכה לחוף ים סלעי נידח, כי לקה ברעלת כספית, והיה ברור לכלל הדגים, כי ימיו ספורים. בהמשך היממה מששב, דבר יום ביומו להיות איש, הוטרד שוב כי שמע על תאונה מחרידה שאירעה סמוך לימת המלח. מכונית ועליה זוג נופשים צעירים, נבלעה בבטן האדמה. אלמלא עדותו של נהג משאית שעבר בסביבתם אותה שעה, לא היה איש יודע דבר אודות נסיבות היעלמותה של אותה מכונית. כך נודע לראשונה על תופעת הבולענים באזור ההוא, תופעה הקשורה בהתערבות יד האדם ובשיבוש זרימתו החופשית, הספונטנית של הטבע תוך התעלמות מצרכיו הבסיסיים.
למרות שהיה האיש-דג אילם, לא הצטער על מומו כלל. הלא ממילא איש לא יקשיב לאזהרותיו. במה יתנחם כשכְּלָיָה מאיימת על אדם וחי?
הוא שקע במחשבות מעיקות והתעצב אל לבו. משנוכח כי רע לו בים, רע לו ביבשה, חשב על החלופה האחרונה - האוויר. כיוון שטרם ידע עד כמה מזוהם אוויר העולם, שהרי לא ראה מכונית מימיו, עלה בראשו הרעיון שאולי באוויר ייטב לו? אך מה לעשות וכנפי ציפור אין לו ולעולם, כנראה גם לא תהיינה. או אז החל לברוח אל עולם הדמיון וחש כאילו צומחות מתוך גופו כנפיים, כה עז היה רצונו לרחף אל על ולברוח. בשעת בין השמשות נהג "לטוס" בדמיונו הרחק מאד מכאן, הרבה מעבר לענני השמים ובמעופו הייתה נפשו נרגעת, מוחו חף מכל מחשבה אומללה ושוב חש כמי שזכה באושר המיוחל, אשר ציפה לבואו כל הימים.
יום אחד נשא כנפיים גבוה כל כך עד שהתקשה לנשום. דומה היה שהמקום דליל מחמצן. אחר כך נוכח לדעת ששכבת האוויר העִלִית ספוגת ערפיח ולפיכך החל להשתעל כמו היה כורה פחם קשה יום הנתון שעות רבות במעבה האדמה. כה הפליג בדמיונו והרחיק לכת עד שלמרבית ההפתעה הפך הדמיון למציאות. באחת הרחיק עצמו מענני הערפיח האיומים, צלל מטה עד אשר מצא עצמו עומד על שפת צוק גבוה אי שם במרומי מכתש רמון, עצום עיניים, נושם אוויר צח, ידיו פרושות אל על, מבלי להבין מה עובר עליו באמת. דקות אחדות ניצב שם חופשי ומאושר, בלי שיהיה מודע כלל לגודל הסכנה. בשעה שעלטה מוחלטת כיסתה את האזור ההררי, חש צורך בלתי נשלט לרחף לגבהים חדשים שיביאוהו לשיאי ריגוש שטרם ידעם. הוא זינק מן הצוק - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - הרחק משם, למרגלות הסלע הרם, שחה להנאתו דג סקרן, שלא השכיל להבין מדוע מים מתוקים, מן הסתם מי גשם, עוטפים את גופו באהבה גדולה בתוך בריכה טבעית, סלעית, ולאן נעלמו כל להקות הדגים המוכָּרות שמִן הים האדום. כדג, לא ידע אומנם מה עבר עליו בדמותו הקודמת, דמות האדם המחפש מפלט לנפשו, ואף על פי כן חש בר-מזל כאילו ניצח את המוות והכלייה. האומנם?
